רפיסות

לו הייתי נדרש לסכם בשתי מילים את תקופת טרום-הבחירות שחווינו לאחרונה היו אלו אותן מילים המתנוססות בראש מאמר זה: מוכרי אשליות רדודים, העוסקים ב-“מכירת אופיום להמונים”, אותה “תקווה” כביכול שהמצב הכלכלי-חברתי הולך להשתפר, המנוגן על-ידי כל אלו הטוענים שבידם לשפרו. זו טענתי המרכזית, ואנסה להסבירה במאמר זה.

ההבדל היסודי וההיסטורי בין ימין ובין שמאל בפוליטיקה הגלובאלית נובע מעמדות כלכליות-חברתיות בבסיסו, כאשר הימין הוא ליברלי, התומך בכלכלה המתבססת על שוק חופשי, צמצום מוסדות המדינה והשירות הציבורי למינימום, מתן חופש מקסימלי לאזרח על-מנת לקדם את עצמו ככל שיוכל, ובראיית מאקרו לחזק את “מנועי הצמיחה”.

הרעיון הוא שהאזרח צריך לעבוד לפרנסתו, לנהל את חייו ככל שיחפוץ. הקטנת מוסדות המדינה על-ידי הפרטה נובעת מהרצון למנוע בירוקרטיה ציבורית השואבת אליה תשומות אשר בהכרח לא יגיעו לציבור, והמהווים פלטפורמה לשחיתות שלטונית. חשיבה זו מתבססת גם על תפיסה שמוסדות פרטיים הם יעילים יותר ממוסדות ציבוריים.

השמאל רואה את המצב כהפוך לחלוטין. על-פי תפיסת השמאל הסוציאל-דמוקרטי יש להרחיב את התערבות המדינה בהקצאת המשאבים, וליצור מערכת שוויונית יותר. תפיסה זו מגובה בצורך להרחיב את בסיס עובדי-המדינה, לחזק אותו בעוד פקידים ובמנגנוני פיקוח, בקרה והקצאה. השמאל רואה במדינה כאחראית על וויסות וחלוקה לשם נקיטה במדיניות מרחיבה כלפי הציבור.

לסיכום, הימין לא מעוניין להתערב בכלכלה, אלא מעוניין ש-“השוק יעשה את שלו”, ומינימום של פקידי שלטון יעסקו בכך, ירוויחו מכך, וכסף שחשוב שיגיע לציבור לא ישקע במשרדי הפקידות השלטונית. בשמאל מעוניינים להרחיב את בסיס השלטון ולעסוק באופן ישיר בהקצאת המשאבים, כל זאת תוך התערבות בשוק, הגדלת המגזר הציבורי ומספר עובדי המדינה.

מדוע הפירוט הזה מתחבר למושג “אשלייה”?

מאז תחילת שנות ה-90 הכלכלה הישראלית הפכה לכלכלה נאו-ליברלית, וכחלק מהמגמה בעולם המערבי. אולם תהליכי ההפרטה והליברליזציה החלו כבר בשנות ה-80, עת ממשלת האחדות של אז הובילה לצמצומים מפליגים במגזר הציבורי ולהפרטה, בכדי לייצב את המשק ולעצור את חוסר היציבות שהתבטא באינפלציה אסטרונומית.

הכלכלה הנאו-ליברלית הובלה למעשה על-ידי כלל הממשלות מאז: ימין, שמאל, מרכז, ואחדות. בקיצור, כולם הובילו את המדיניות הזו, שמחד גרמה לצמיחה משמעותית של המשק ולהרחבתו, ומנגד הובילה להרחבת הפערים בחברה. לא ברור מדוע הציבור הישראלי מופתע ומאוכזב מהמצב זה, שכלל הממשלות הניעו אותו ביתר שאת. העניין הוא שגם בעתיד מצב זה אינו אמור להשתנות מן היסוד.

כאשר בוחנים את המצע החברתי של כלל המפלגות שטוענות לשיפור כלכלי-חברתי, אין הוא מבשר שינוי מן היסוד, אלא חמלה מסוימת בצד רפורמות מסוימות שאין כל ודאות שהן יובילו למשהו, למעט הקצאת כספי ציבור לניסיונות הרגעה שאין בהם בשורה ממשית.

לא לפיד, לא הרצוג, וגם לא כחלון מציבים אלטרנטיבה כלכלית-חברתית לתפיסה הנאו-ליברלית שנתניהו היה מגדולי תומכיה, מוביליה ומיישמיה. לכל הרשימה הזו יש דבר משותף אחד: הם כולם מבטיחים More of The Same. אין ספק שיש כאן תיקונים כאלו ואחרים, אך אין בהם מכדי לשנות את המצב מן היסוד, כפי שנדמה שמבטחים לנו, ובעיקר בתחומי הדיור, החינוך והרפואה. בקיצור, לא הרצוג-לפיד-כחלון מבשרים על שינוי רדיקאלי, אלא מינורי אם בכלל.

כיוון שאף אחד מהשמות המוזכרים אינו משתייך לטעמי לקבוצה של הזויים רפי-שכל, הרי שמתחייבת השאלה כיצד הדברים מתיישבים עם ההבטחות והסיפורים ששוטחים בפנינו?

לכך עשויות להיות שלוש סיבות: הראשונה היא דינאמיקה טבעית של מערכת בחירות המתאפיינת בסיסמאות, השנייה היא הפנמה (גם שלהם) שכלכלה נאו-ליברלית היא הנכונה ביותר למשק, והשלישית היא שמדובר בעניין פרסונאלי גרידא.

אם נתרכז בשאלה הכלכלית-חברתית, הרי שלא ניתן “לישון בשקט”. שימו לב, כלל המועמדים לא מתכוונים לבצע שינוי רדיקאלי, אלא רפורמות אזוטריות שאין בהן מלשנות את המצב מיסודו.

משמעותם של דברים אלו הינה אחת משניים: או שהמצב הוא לא כל-כך גרוע כמו שמציירים לנו, או שהבחירות האלו אינן באמת על הסוגיה הכלכלית-חברתית. כיוון שהסקרים מציגים לנו שהציבור רואה את הסוגיה הכלכלית-חברתית כחשובה ביותר, הרי שהכתוב פה מעורר חלחלה- מישהו מוכר לנו אשליות, והוא עצמו יודע שזה מה שהוא עושה.

לכן, רבותיי, עצתי לכם, אנא השכילו לחשוב לעומק על “האשלייה” שמוכרים לנו- הייתם מעדיפים שיוביל אותנו בוגר M.I.T, ותיק ומנוסה או פרפורמר-קמפיינר-פרזנטור כזה או אחר?

 

About The Author

רונן הינו אלוף-משנה במילואים, בוגר תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במדעי-המדינה, הכולל מחקר אודות שירות המילואים בישראל. כיום רונן הינו חוקר ומרצה בתחום הביטחון הלאומי. תחום המחקר הנוכחי של רונן עוסק בהשפעת שירות החובה בצה"ל על התפיסה החברתית-תרבותית של הפרט. בנוסף, רונן מרצה ומוביל סדנאות העוסקות בשיפור איכות ההוראה במערכת החינוך.

Related Posts

Leave a Reply

Your email address will not be published.