תקשורת

עם התבהרות תוצאות הבחירות ניתן לומר ללא ספק, שהציון הסופי של התקשורת בישראל הינו “נכשל”. והמסקנה הנדרשת היא שיש מספר עיתונאים שחייבים לשים את התעודה שלהם ולסיים את עיסוקם, שכן כל מאמר נוסף שלהם הינו בבחינת הונאת הציבור.

מהם תפקידי התקשורת במשטר דמוקרטי?

התפקיד המהותי של התקשורת הינו היותה מנגנון פיקוח בלתי-פורמאלי, שנדרש לשרת את הציבור תחת הכותרת “להבין היכן אתם חיים”. ואולם החודשיים האחרונים הבהירו לנו כי את המשימה הזו התקשורת במקרים רבים מידי לא מקיימת. לגיטימי שבעיתון או באתר יופיעו מאמרי דעה, המשקפים תפיסות לכאן ולכאן, אולם כאן התרחש דבר אחר, כאן הכותרות והאג’נדה היו מוטות ברמה שאינה מתקבלת על הדעת.

כיצד אמורה התקשורת להסביר לאזרחים את שהיא נדרשת?

שלושה מרכיבי יסוד נובעים ממשימה זו: העברת המידע כהווייתו, מתן פירוט של המתרחש ברמה של יתרונות וחסרונות והשלכות אפשריות, ובקרה שוטפת על החלטות השלטון.

בואו ננתח לדוגמא כיצד התקשורת סיקרה את ההחלטה של בנימין נתניהו ללכת ולנאום בקונגרס האמריקאי.

כבר בשלב הראשון מתגלות חריקות, תחת השאלה כיצד קרה שראש ממשלה נואם בקונגרס ולא על דעת הנשיא האמריקאי?

כולם דיברו על הפרת הפרוטוקול, על המתח בין נתניהו ובין אובמה, על החוצפה הישראלית ועל הרעת היחסים. מעט מאוד, אם בכלל טרחו לספר לנו שהבעיה היא בעיקר בין הממשל בבית הלבן ובין הקונגרס. למי בדיוק בא בטענות המזכיר קרי על כך שהוא לא הכיר את ההזמנה? לשגריר הישראלי? נשמע לכם הגיוני? מזכיר מדינה מגלה כדרך אגב שראש ממשלת ישראל הוזמן לנאום בקונגרס, והתקשורת מספרת לנו שזו תקלה שלנו. מה זה הדבר הזה? אולי מישהו מוכן לקום ולומר לקרי ואובמה שהם מנותקים מהפרלמנט שלהם? יכול להיות שזו עובדה שאתם מסתירים מאיתנו?

בעניין התפקיד השני, כבר ניתן לחרוץ באופן חד : לא בוצעה המשימה. הפרשנות הייתה מוטית, היא סיפרה לנו רק על החסרונות של הנאום הזה, ועל הבעיה שנתניהו יוצר לנו. מעט מאוד דובר על משמעות ההסכם עם האיראנים, על היעדר תמימות דעים גורמים שונים בסוגיה זו, על המצב הקשה בו מדינות ערב נתונות, ועל התמיכה הסמויה שלהן במהלך של נתניהו.

ומה עוד?

סיפרו לנו שזה מהלך שתכליתו להקפיץ את נתוני הסקרים, ובזה בעיקר התרכזו. אף אחד לא העז לומר שיש בעיה מסוימת בהתנהלות האופוזיציה בישראל, כאשר נושא בעל חשיבות כה רבה על הפרק. על המשמעות של היעדר גיבוי לראש הממשלה, וכל זאת תוך גימוד הבעיה הזו, שהיא קריטית. ומי שאינו חושב כך אינני מבין באיזה פלנטה או גלקסיה הוא חי.

ועכשיו בואו ננסה להבין, מה מבין העולם, ומה מבינים האיראנים כשדעת הקהל הישראלית (המשתקפת מהתקשורת) אינה תומכת בראש הממשלה בהקשר טיפול בסוגיה האיראנית.

הסוגיה השלישית בכלל מקוממת- הבקרה אחר תהליכי קבלת ההחלטות.

הבון-טון שנשמע לאורך כל הדרך היא שנתניהו כשל במשימת בלימת ההתעצמות הגרעינית של איראן. האומנם? מדוע אף אחד לא סקר את התהליכים שבוצעו בנושא הזה מאז נתניהו קיבל את המושכות? מה התהווה בזירה הבין לאומית? אילו חרמות על איראן הוטלו, וכמה בני-ברית רכשנו בתהליך הזה, חלקן מתחבאות ולא רוצות שידעו, אבל הן בנות ברית וכולנו כבר יודעים.
מדוע לא דיברו על כך שמיום היבחרו בשנת 1996 עסק נתניהו בסוגיה, הוביל אותה בעקביות, צעק אותה בראש חוצות ובכל פורום, ואפשר לצה”ל לבנות את הכוח הנדרש בכדי לפעול אם יידרש.

כנראה שזה לא חשוב שהציבור ידע את הדברים האלו…

ועכשיו אני שואל, מיהו המנהיג שבמשך 20 שנה עוסק בעניין הזה ולא מרפה? האם יש עוד אחד כזה בעולם? התשובה היא ברורה.

ובכן חברים, זאת השעה הגורלית של התקשורת. יש כמה עיתונאים שהפרו את החוזה עם הציבור הישראלי, הם מכרו לנו כזבים והטעו אותנו. עבודתם הייתה ההיפך ממקצועית, והיא משולה לאותו רופא שנותן במודע תרופה שלא טובה לפציינט.

וזה חברים פשוט בלתי נסלח!

לא כולם חטאו את החטא הזה, וישנם כתבים ישרים, ששמו את האמת, פירטו את היתרונות והחסרונות, ונתנו לצופה להחליט אם הוא קונה או לא. אותם עיתונאים ידעו לבקר בחריפות כפי שידעו לפרגן כשנדרש. אלו הם הראויים, כל השאר- חפשו מקצוע אחר.

במידה ולא תהיה לכם ההגינות המינימאלית לזוז הצידה, אני מקווה שהציבור הישראלי פשוט “יסנן אתכם”.

מילה אחרונה לגבי סקרים. לפני שנה השתתפתי הרצאה של דר’ תמר הרמן מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, שבחנה בעבר את השיקוף אותם נותנים סקרים בישראל. התוצאה של דר’ הרמן (שכבר הפכה לפרופסור) היא שסקרים הינם כלי בעל אמינות מוגבלת ביותר, בעיקר כיוון שהציבור הישראלי לא משתף פעולה.

הרמן סיפרה כי הקהל הנורמטיבי לרוב מדיר רגליו מהזירה הזו, ולעיתים קרובות מי שמשתף פעולה, בואו נגיד את זה במילים פשוטות, אינם “העפרונות המחודדים בקלמר”.

מה המשמעות? שנו שיטה חברים. בעולם היום יש כבר מתודולוגיות חדשות שעוסקות בהבנת דעת הקהל. השיטות הכמותניות הן מוגבלות, והן עשויות להביא תוצאה רעה. נדמה לי שהשבוע קיבלנו תצוגת תכלית.

About The Author

רונן הינו אלוף-משנה במילואים, בוגר תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במדעי-המדינה, הכולל מחקר אודות שירות המילואים בישראל. כיום רונן הינו חוקר ומרצה בתחום הביטחון הלאומי. תחום המחקר הנוכחי של רונן עוסק בהשפעת שירות החובה בצה"ל על התפיסה החברתית-תרבותית של הפרט. בנוסף, רונן מרצה ומוביל סדנאות העוסקות בשיפור איכות ההוראה במערכת החינוך.

Related Posts

Leave a Reply

Your email address will not be published.