צהל

בשנים האחרונות נדמה שהפולמוס סביב השירות בצה”ל (“שוויון בנטל”) ותנאי השירות בצבא-הקבע (“ועדת לוקר”) הולך ומתעצם. הוויכוח החברתי בנושא זה מגלם קונפליקט בין המשמעות החומרית של השירות ובין משמעותו בהקשר הלאומי.

הרשו לי לא לדון, לא בועדת לוקר ולא בתכנית שמציע המטה הכללי של צה”ל, אלא במגמה הכללית של לפחות 15 השנים האחרונות, בהן אני יותר מצוי, ואף חייתי עד לא מזמן את ההוויה.

אין ספק שב-70 השנים האחרונות מאפייני המלחמה השתנו, לא רק כאן, אלא בכל העולם. אין ספק גם שהאתגרים החברתיים בישראל השתנו, ונדרשים משאבים יותר מבעבר, לשלל תחומי החברה: חינוך, בריאות, רווחה, וכל השאר.

אני מעוניין לתת דגש למושג אחד ספציפי, והוא ההקשר התרבותי, או באופן יותר מחודד, צה”ל והשפעתו על התרבות הישראלית. יש אומרים שהוא יותר מושפע היום ממשפיע…

כאשר בן-גוריון עיצב את צבא העם, הוא נתן לו הקשר תרבותי:

“בעיית ביטחוננו שונה מבעיות של כל עם אחר בעולם… לא רק מפני שאנו מועטים מול מרובים, אלא מפני שאנו עדיין לא מהווים עם ועדיין אין לנו ארץ. אוכלוסין שאינם יודעים איש את שפת רעהו, אין הם מעורים בתרבות האומה ובידיעת הארץ, ואינם צמודים ודבוקים בחישוקי תרבות משותפת וחזון לאומי- אינם עם המסוגל לעמוד ביום צרה בפני אויביו… “

גם ז’בוטינסקי, בר-הפלוגתא של בן גוריון ראה ביכולת ההגנה היהודית תנאי להקמת המדינה, תנאי אשר מהווה את הבסיס לתפיסת “קיר הברזל”, ולכן הוא ציווה בדבריו “צעירים, לימדו לירות!”

בן-גוריון החליט, כאמור, לעצב את צה”ל כ-“צבא העם” בעקבות ההשפעה הערכית העמוקה של שירות צבאי על בני הנוער, זאת בכדי להוציא את “הגלות מהיהודי” ולהפכו לישראלי, ל-“צבר”. והיו גם שיקולים כלכליים, בגינם הוחלט שעיקר כוחו של צה”ל יתבסס על מילואים.

המדהים הוא שעברו כמעט 70 שנים וצה”ל מושתת על אותם עקרונות. השינויים מאז ועד היום בתמהיל השירות (חובה-קבע-מילואים) היו טכניים, המהות נשארה אותה מהות.

לכן, אי-אפשר שלא לשאול –

האם אותן הנחות יסוד עליהן התבסס ראש-הממשלה הראשון תקפות גם בעת הזו, עת ישראל חזקה כלכלית, לא עוסקת יותר בקיבוץ גלויות, והאיומים עליה פחתו דרמטית ביחס ל-1948?

אין ספק שמאז ועד היום היו תמורות דרמטיות בכל ההקשרים האלו, מה גם שישראל כרתה הסכמי שלום לפחות עם שתיים משכנותיה.

אולם ראוי להחזיר את השאלה התרבותית למרכז הבמה- איזו הוויה תרבותית-לאומית “מייצר” השירות בצה”ל?

סוגיה זו עולה באופן נחרץ במחקר אותו אני מקיים בעת הזו, בו אני מנסה לבחון מה משתנה בתפיסתו התרבותית של אזרח בין היותו תיכוניסט לפני שירות צבאי, ובין היותו אזרח אחרי שירות.

טענתי היא שלשרות החובה בצה”ל יש השפעה מהותית ב-3 פרמטרים מידיים , ועוד אחד שהוא בן-דורי וארוך-טווח:

  1. מי שמשרת בצה”ל נוטה לאמץ אתוס לאומי, כלומר, משוכנע יותר בזכותנו ההיסטורית על הארץ הזו.
  2. מי שמשרת בצה”ל הוא בעל תודעה חברתית מפותחת יותר, כלומר, אדם יותר פלורליסטי, סובלני והסכמי.
  3. מי שמשרת בצה”ל מאוזן יותר בין הערכים, הלאומיים והליברליים.

ההקשר הבין-דורי הוא המרתק ביותר, וכאן אני טוען שמי ששירת בצה”ל ועבר חוויה משמעותית (חברתית ו/או מבצעית) מטמיע את ערכיו גם בחינוך הדור הבא.

לכן, בהתייחס לפולמוס של ימנו אודות שירותם של אנשי הקבע, דווקא שירות זה הוא הפחות מהותי בדיון על השפעות השירות בצה”ל.

השאלה היותר חשובה היא לגבי שירות החובה, שלאחרונה התקצר ב-4 חודשים. זאת, ובהתחבר לנתונים המוצגים מעת לעת, לפיהם האחוז היחסי של המשרתים בצה”ל מתוך כלל האוכלוסייה נמצא בירידה, חייבים להדיר שינה מעינינו.

במידה ושירות החובה, שהוא כאמור מעצב אתוס, זהות וערכים, יצטמצם, או יהפוך להיות נחלת המיעוט, הרי שאנו פוגעים בצביון הלאומי של ישראל. זו כבר אינה שאלה של תקציב אלא שאלה של זהות וערכים, ובהינתן העידן הפוסט-מודרני שמאפיין את רוב מדינות המערב, חבל שנקריב את “מחולל הלאומיות הליברלית” של העת הזו בעבור “חופן שקלים”.

ובאשר לצורך הרלוונטי ב-“צבא העם”, שיש הטוענים כי הגיע הזמן להסב אותו לצבא מקצועי- כאשר בן-גוריון החליט על תפיסת “צבא העם” הוא תיאר את המציאות הגיאו-אסטרטגית באופן הבא:
“אנו חיים באחת התקופות המעורערות ביותר בהיסטוריה…אף מדינה עדיין לא הכירה בגבולותינו, אשר לפי החלטת האו”ם הינם הרבה יותר צרים משהם עכשיו למעשה. חוסר היציבות אינו חל על הגבולות בלבד – בתחומי המדינות השכנות אין שלטון יציב… הכל מעורער ומזועזע…  “.

כאשר קוראים שורות אלו נדמה שמדובר במציאות האזורית בעת הזו,  ממש ההוויה של עכשיו.

ואם כך הוא הדבר, הרי ש”צבא העם” מקבל משנה תוקף.

About The Author

רונן הינו אלוף-משנה במילואים, בוגר תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במדעי-המדינה, הכולל מחקר אודות שירות המילואים בישראל. כיום רונן הינו חוקר ומרצה בתחום הביטחון הלאומי. תחום המחקר הנוכחי של רונן עוסק בהשפעת שירות החובה בצה"ל על התפיסה החברתית-תרבותית של הפרט. בנוסף, רונן מרצה ומוביל סדנאות העוסקות בשיפור איכות ההוראה במערכת החינוך.

Related Posts

Leave a Reply

Your email address will not be published.