נושא העוני מככב בתקשורת בעקבות קמפיין תעמולתי של ידיעות אחרונות וויינט נגד נתניהו. מטרת הקמפיין לצייר את ישראל כמקום רע, שהכל בו שחור וקורס, וכמובן הכל בגלל ביבי. במסגרת הקמפיין קודם דוח העוני האלטרנטיבי של ארגון לתת, דוח שקובע שמימדי העוני הרבה יותר גבוהים ממה שמספר הדוח הרשמי של הביטוח הלאומי. הדוח של לתת הוא בדיחה לא רצינית שאפילו לא מגיע לו התייחסות עניינית. אבל למען האמת, גם הדוח של ביטוח הלאומי אינו קדוש.

מטרת המאמר הזה היא להראות שמדד העוני של הביטוח הלאומי אינו מודד את העוני, הקשר שלו לעוני מקרי בלבד, וההתמדקות בו מונעת התייחסות רצינית למאבק בעוני.

אני רוצה להדגיש כבר עכשיו שמאמר זה אינו טוען שאין עוני בישראל או שהכל מושלם אלא שהכלי למדידת העוני שגוי ושאי אפשר לנקוט במדיניות נכונה אם לא יודעים להעריך את התופעה.

להלן כמה נקודות:

הדבר החשוב ביותר להבין הוא שמדד העוני לא מודד את העוני האמיתי – אלא ה״עוני היחסי״. מה זה ? נניח שאתה חי במדינה שכולם בה מיליארדרים אבל אתה רק מיליונר – אז אתה עני. אבל אם אתה חי במדינה שכולם בה רעבים ואתה רעב כמו כל השאר – אז אתה לא עני על פי מדדי העוני היחסי. זו מהותו של מדד העוני שמתפרסם אצלנו. זאת הסיבה שהעוני בישראל אמור להיות גבוה או דומה לזה של מכסיקו למרות שכל מי שהיה שם יודע שאין אפילו דמיון בין העוני המחפיר שקיים שמה למציאות הישראלית.

חשוב להבין – אם תתחולל גאות כלכלית וההכנסה הריאלית של כולנו תצמח ב- 5% בשנה, שיעור מאוד גבוה, ואחרי כמה שנים נרגיש כולנו עלייה משמעותית ברמת החיים, שיעור העוני יירד בערך בשום דבר ויישאר על כנו. כי העוני יחסי ואם כולם פתאום יותר עשירים אז קו העוני גם עולה. מנגד, אם נחווה קריסה כלכלית וההכנסה של כולם תופחת באותו שיעור, מדד העוני גם יישאר זהה לעכשיו. זאת הסיבה ששיעור העוני יכול לעלות בתקופה של צמיחה חזקה בזמן שהעוני האמיתי נעלם, או להפך יכול לרדת בזמן של משבר למרות שבפועל יש יותר עוני. כי אין לא קשר לעוני האמיתי.

איך נקבע מדד העוני ? לוחקים את ההכנסה החיציונית וקבעו שכל מי שמרוויח פחות מחצי ממנה הוא עני. למה חצי ? למה לא. באיחוד האירופי החליטו לפני כמה שנים לעבור ל- 60%. זה הגדיל באופן מלאכותי את שיעור העוני ופתאום צצו כותרות על העוני שצומח ועל כך שיש לנקוט מדיניות כנגד. כלומר זו החלטה אידאולוגית ופוליטית נטו. כי כדי להפחית את שיעור העוני יש ארגז כלים מיוחד שתואם באופן מדויק את התפיסות של השמאל הכלכלי.

אז ההכנסה החציונית בישראל ב- 2013 הייתה 6600 ש״ח על פי הלמ״ס, לכן מי שמרוויח פחות מ- 3300 ש״ח הוא עני ? זה קצת יותר מסובך. אי אפשאר לספור רווק כמו זוג נשוי שלא לדבר על הילדים, לכן המציאו את המושג של ״נפש תקנית״, ייצור סטטיסטי שמאפשר לחשב את שיעור העוני למרות שאינו תואם בן אדם. הנקודה הזאת חיונית להבנה – העניים הנספרים אינם בני אדם אלא יישויות סטטיסטיות מלאכותיות שרק בסוף מומרות לבני אדם.

על פי החישובים של הביטוח הלאומי, ההכנסה החציונית לנפש תקנית היא 4,800 ש״ח ולכן קו העוני לנפש תקני הוא 2,400 ש״ח.

בביטוח הלאומי החליטו שעלות המחייה של רווק גבוהה יותר משל מישהו שחי בזוגיות לכן רווק ״שווה״ 1.25 ״נפש תקנית״, כלומר רווק צריך 3,000 ש״ח כדי לא להיות עני. למה 1.25 ולא 1.2, 1.1, 1.0976 ? כי ככה. מנגד ילדים שווים רק בין 0,4 ל- 0,65 לפי מיקומם בסדר הלידה. זה אומר שמפשחה עם 2 ילדים ״שווה״ 3.2 נפשות תקניות וצריכה 7,680 ש״ח כדי לא להיות ענייה.

אבל זו החלטה שרירותית וישראלית בלבד. למשל הלשכה הסטטיסטית של צרפת – INSEE – חליטה שילד שווה 0.3. במקרה הזה אותה משפחה שווה רק 2.6 נפשות תקניות וצריכה רק 6,240 ש״ח כדי לא להיות מוגדרת כענייה. מאחר והעוני המדובר כאן מרוכז באוכלוסיות בעלות שיעור ילודה גבוה, זה משנה המון.

ה- OECD מציע חישוב משלו עם שיטה אחידה לכולם. על פי הנתונים של הארגון, העוני בישראל אמנם גבוה מהממוצע אבל נמוך ממה שמפורסם בתקשורת שלנו – 18% מהאוכלוסיה לעומת 22% – ובמיוחד עוני הילדים שיורד מכמעט 31% ל- 23%. כלומר אותם נתונים על פי שיטות שונות מייצרים הבדלים משמעותיים. מי צודק יותר ? הביטוח הלאומי או ה- OECD ? אף אחד. שניהם מקושקשים באותה מידה.

עוד תוצאה של המבנה המיוחד של המדד הזה הוא שאין קורלציה בינו לבין מצב הכלכלה. למשל ב- 2013 בצרפת, ההכנסה הממוצעת ירדה ב- 1% בעקבות המשבר הכלכלי. אבל שיעור העוני על פי שיטת האיחוד האירופאי *ירד* באותו זמן מ- 14.3% ל- 13.9%. המצב הורע והעוני ירד לכאורה. כי מדד העוני אינו קשור לעוני.

אגב שיעור העוני שמתפרסם הוא שיעור העוני ״נטו״ – כלומר לאחר מיסים והעברות. שיעור העוני ״ברוטו״ של ישראל הוא דווקא נמוך יותר מצרפת – 28% לעומת 33% – ומרבית מדינות אירופה. זה אומר שכדי לשפר מדד סטטיסטי חסר משמעות אמיתית החליטו לפגוע ביעילות הכלכלית, בייצור, בתעסוקה, בהכנסה הפנויה – ולהעלות את העוני האמיתי. אני הייתי בשנה וחצי האחרונה בצרפת. שיעור העוני – על פי ה- OECD – הוא רק 8% לעומת 18% בישראל. בכל זאת יש כ- 140,000 הומלסים לעומת פחות מ- 3,000 בישראל (עבור אוכלוסיה שהיא פחות מפי 8 יותר קטנה), אבטלה גבוהה של מעל 10%, צמיחה אפסית, צעירים משכילים שבורחים לכל מקום בעולם, וראיתי במו עיניי אנשים שמתנפלים על פחי זבל ונלחמים אחד עם השני עבור שאריות אוכל. כלומר, אין קשר בין שיעור העוני לעוני האמיתי.

בנוסף, יש לזכור כי המדד מבוסס על הכנסות מדווחות, לא על הכנסות אמיתיות, זה כמובן לא כולל כל ההכנסות בשחור.

זה מדד שמתייחס רק להכנסות, לא להון, לא לסיוע מההורים. סטודנט בן של עשירים שהוריו משלמים לו הכל הוא על פי המדד ״עני״ כי אין לו הכנסה. מישהו שצבר מיליונים וחי מהם הוא גם ״עני״ על פי אותו מדד.

אז למה זה משנה ? כי אם שיעור העוני הופך להיות זהה לעוני, אז מטרת המדיניות תהיה להוריד את שיעור העוני במקום להוריד את העוני עצמו. ומאוד קל להוריד את שיעור העוני – צריך להגדיל את הקצבאות ולהעלות את המיסים. באופן מדהים זה בדיוק מה שהביטוח הלאומי רוצה. זה גם תואם את התפיסות של המשאל הכלכלי שמאמינות שאם רק נוציא יותר כסף ונצמצם את ״אי השוויון״ הכל ישתפר ויהיה אושר ועושר, וחדי הקרן ירדקו בעננים או משהו כזה. כלומר, ״שיעור העוני״  הוא בסך הכל כלי פוליטי.

הבעיה היא כמובן שנקיטת מדיניות כלכלית כזאת תיזוק לכלכלה ולחברה ותעלה את העוני האמיתי – כמו שקרה בצרפת. כי מדיניות כזאת גורמת לפחות צמיחה, פחות תעסוקה, יותר גרעון וחובות, בריחה של האנשים היצרנים לחו״ל וכו.

הדרך הטובה להיאבק בעוני היא לא להיאבק בעוני. אפשר לייצר מדד עוני יותר מדויק מבוסס על עוני אובייקטיבי, כמו סל מוצרים בסיסיים למשל. אבל לדעתי הדרך היעילה ביותר למגר את העוני היא לא להתייחס אליו במיוחד אלא לדאוג לחברה חופשית, צומחת, ומשגשגת יותר. יותר תחרות, יותר 
פריון, יותר תעסוקה הם הכלים הטובים ביותר להפחתת העוני האמיתי לצד שיפור החינוך וההשכלה. כמובן שיש אוכלוסיות מיוחדות שחייבים לסייע כגון נכים, זקנים וכדומה. יש לפרוס מערכת סוציאלית שתדאג לצרכים הבסיסיים ביותר על פי חמישת המ״מים של ז׳בוטיסנקי – מזון, מעון, מלבוש, מורה ומרפא. לא יותר מזה.

Leave a Reply

Your email address will not be published.