האזרח הישראלי עובד קשה, עושה מילואים ומשלם מסים גבוהים ומחירים מופקעים. אין כאן חדשות ואין כאן תעלומה: הדירות יקרות כי רשות מקרקעי ישראל משווקת קרקעות בקמצנות והממשלה מעכבת אישורי בניה, המכוניות במחיר כפול מאשר בארה”ב עקב מיסוי כבד, הירקות והפירות שקנינו מממנים את מועצת הצמחים שכל חקלאי מחויב להיות חבר בה, מחיר החלב שבקפה שלנו נקבע על ידי הממשלה והיצרנים, הספר שאנחנו קוראים לפני השינה נקנה ביוקר כי מכירה בהנחה אסורה על פי חוק והחבילה שהזמנו לעולם לא תגיע כי שירות הדואר הממשלתי קורס.

די ברור שרוב הציבור לא מלקק דבש (שגם הוא יקר בגלל קרטל שהממשלה מתכננת לפרק), אבל מלבד להתלונן מה ניתן לעשות? זכור לטוב שר האוצר משנת 2003 שהבין כל זאת והתוה דרך חלופית לכלכלת ישראל, הנהיג רפורמות שהצילו אותנו מפשיטת רגל ועזרו למדינה לצלוח את המשבר העולמי של שנת 2008. הרבה השתנה מאז, שר האוצר הפך לראש ממשלה ומי שקיוה לשינוי דרמטי ופתאומי נחל אכזבה מרה. בחלק מהתחומים לא נרשם שיפור ועל רקע חלק מהיוזמות הפופוליסטיות שקידמה הממשלה יש השואלים מה קרה לאותו יו”ר אופוזיציה כריזמטי, שנדמה היה לנו שהוא האיש שישחרר אותנו מן הקרטלים, מן ההסתדרות, מן הביורוקרטיה החונקת ומשאר המחלות המוכרות של הכלכלה הישראלית.

פרשנים פוליטיים עם חוש מוזיקלי אולי יעדיפו לתאר את ממשלתנו כמקהלה בשני קולות או יותר. מחד, נעשים צעדים חשובים ונועזים להורדת יוקר המחיה, לפתיחת המשק לתחרות, לשחרור המשק מקרטלים חקלאיים, להפחתת הביורוקרטיה שחונקת את האזרח ובהשקעה חסרת תקדים בתשתיות, אם זה כביש ורכבת שיחברו את ירושלים ותל אביב, מחלפים ומסילות בכל רחבי הארץ ואפילו רכבת תחתית בתל אביב. מאידך, אותה ממשלה בראשותו של אותו שר אוצר זכור לטוב, מקדמת חוק לפיקוח על שכר דירה, למרות שאין עוררין על האיוולת שבמדיניות זו, חתומה על חוק הספרים המזיק, לא מצליחה לעצור את העליה במחירי הדירות ולאחרונה כמעט ונכנעה ליוזמה הפופוליסטית להעניק פטור ממע”מ לכמה מוצרי יסוד מה שהיה הופך כל יצרן וסוחר ללוביסט למען פטור למוצר אותו הוא מוכר ופותח פתח גדול להעלמות מס.

אם מסתכלים מקרוב, קל לראות מה גורם לממשלה להתנהג כך. לא חסרים גורמים פופוליסטיים בתוך הקואליציה ששמחים לקדם כל יוזמה, מזיקה ככל שתהיה, ובלבד שיוכלו לקבל כתבה אוהדת, תמונה ויראלית בפייסבוק או עדיף סקטור אסיר תודה. לא צריך להאשים אותם בציניות או בטיפשות, זה טבעי לגמרי: קשה לפוליטיקאי להשקיע את מרצו בקידום מדיניות שלא מחלקת מתנות לאף אחד, לא ניתן לתמצת אותה בתמונה יפה, לא מעניקה פטור ממס לענף כלכלי שהעוסקים בו יהיו אסירי תודה למי שפעל למענם ולא מסדרת סובסידיה או תקציב יחודי למגזר כלשהוא שבתמורה יתפקד ויצביע בפריימריז. קשה לקדם מטרות רציניות עם תקשורת שטחית ופופוליסטית, קבוצות לחץ אינטרסנטיות בתוך מפלגת השלטון ואופוזיציה ששוברת שיאים של ציניות עם הבטחות מתוקות על דירות בזיל הזול ו’אפס קשישים עניים תוך שנה’.

למרות זאת, ברור שרוב גדול בציבור רוצה יותר חופש כלכלי. ההוכחה לכך היא לא רק תוצאות הבחירות שבהן שלח הציבור לאופוזיציה את מרבית הפוליטיקאים האדומים אלא מפת הירידה מהארץ של אלו שמאסו ביוקר המחיה: רוב מוחץ מתוכם מעדיף רילוקיישן לארצות עם חופש כלכלי רב יותר מזה שקיים כאן. מסיבה זו ברור כמה חשוב להשמיע קול ליברלי חזק בתוך הליכוד. קול שיזכיר לחברי הכנסת שמיצגים אותנו שהליכוד הוא תנועה לאומית-ליברלית, כזו שבה האדם במרכז וחירותו היא ערך מקודש, תנועה שתפקידה להביא לשגשוג תוך שמירה על החופש הכלכלי וחירויות הפרט. אם נזכיר זאת לנבחרים, הם יקדמו את המדינה בכיון הנכון.

 

Leave a Reply

Your email address will not be published.