שוב אני מעוניין להיות נגד ה-“בון-טון”, ולומר בפה מלא שאני תומך במאבקו של נתניהו בגרעין האיראני, לרבות המתחים עם אובמה.

אני סבור שכל הכתבות בהקשר הסיכוי של אובמה להעביר את אישור ההסכם עם איראן מפספסות באופן כרוני את הפואנטה.

כמעט ולא היה ספק (מהרגע הראשון) שההסכם יעבור. ולא לשם כיוון נתניהו, אם כי הוא לא היה מזיל דמעה אם הקונגרס והסנאט היו עושים “זובור” לאובמה”.

המטרה בהתנגדות להסכם היא לשמר את הנושא האיראני על סדר היום, זאת תחת ההנחה שארה”ב לא תשנה את יחסה הביטחוני כלפי ישראל. “סתימת הפה” לאחר שההסכם אושר, והשלמה איתו, משמעותה הורדת הנושא מסדר היום. “הדממה”.

כיוון שכלל ראשי הסיעות בכנסת מסכימים על כך שההסכם הוא רע, תמוהה דרישתם של האופוזיציונרים להשלים עם העובדה, ולסתום את הפה.

ברור שהבעיה המרכזית היא פיקוח, וברור שהאתגר האמיתי הוא מעקב ובקרה, וכל עוד יש קונפליקט האמריקאים הם אלו שנמצאים בפוזיציה של “דרשני”, כלומר, עליהם מוטלת חובת ההוכחה שהאיראנים לא מתקדמים בתחום הגרעין. רק קריאת תיגר רציפה (וחצופה) מצידנו תיצור את האינסנטיב הזה, אחרת כולם “יעבירו דף”, הנושא יודמם, ולאיראנים תהיה סיבה למסיבה.

זוהי לא רק משימתו של נתניהו בהקשר הממשל הנוכחי, אלא בעיקר כלפי הממשל הבא.

ראוי שנזכור בהקשר הזה שיש רוב, הן בסנאט והן בקונגרס, נגד ההסכם, זהו לא עניין של מה בכך.
פורמאלית הרוב הזה לא מחייב את הנשיא הנוכחי, אך הוא מדבר בעד עצמו: רוב מנהיגי הציבור בארצות הברית (וגם האזרחים עצמם) אינם מאמינים לאיראנים, וזה אומר “דרשני” כלפי אובמה, ובעיקר כלפי המנהיג הבא באמריקה.

לכן, מי שטוען שנתניהו כשל בנושא האיראני כנראה לא מבין את מטרת המאבק, שכאמור רחוק מלהגיע לסיומו.

מבחנו של נתניהו בהקשר האיראני הוא חד וברור: מניעת נשק גרעיני מאיראן.
כל עוד אין כזה, הרי שהוא לחלוטין עומד במשימה!

About The Author

רונן הינו אלוף-משנה במילואים, בוגר תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במדעי-המדינה, הכולל מחקר אודות שירות המילואים בישראל. כיום רונן הינו חוקר ומרצה בתחום הביטחון הלאומי. תחום המחקר הנוכחי של רונן עוסק בהשפעת שירות החובה בצה"ל על התפיסה החברתית-תרבותית של הפרט. בנוסף, רונן מרצה ומוביל סדנאות העוסקות בשיפור איכות ההוראה במערכת החינוך.

Related Posts

Leave a Reply

Your email address will not be published.