אנחנו במלחמה, שוב.

אירוע רודף אירוע, הילדים שלי מפחדים. לא נעים.

אז למי שיש לו ספק, גם במלחמה הזאת ננצח, ובגדול. נשפך כבר לא מעט דם וח"ו עלול להשפך עוד, אבל אנחנו ננצח.

למרות הקושי המובן, חשוב לקחת קצת צעד אחורה, בתוך האירועים עצמם, ולהגיד שהניצחון באמת מסתמן. כפי שכולנו יודעים, במידה רבה, יחסי הכוחות בארץ ישראל נקבעים על ידי הדמוגרפיה. לאחר עשרות שנים שהפחידו אותנו עם זה, מתברר שהדמוגרפיה הולכת לכיוון שלנו, ובגדול. ליהודים יד כיום כ- 3 ילדים לאישה בממוצע, שזה מטורף, בהתחשב בעובדה שהמדינה המערבית עם הילודה הגבוהה ביותר לאחר ישראל היא ניו זילנד, עם רק כ- 2.2. מה שעוד יותר מטורף הוא שהילודה החילונית, דווקא, נמצאת במגמה ברורה של עלייה ונמצאת סביב 2.5, כאשר אצל הדתיים-לאומיים זה מעל ל- 4 ילדים לאישה ויציב ואצל החרדים סביב 6, אבל במגמת ירידה מתונה.

אבל מה שמעניין הוא שהילודה של הערבים מתכנסת לכיוון הילודה המערבית, כלומר סביב 2 ילדים לאישה וגם פחות מזה. הנוצרים הערבים אזרחי ישראל מביאים היום כ- 2.2 ילדים לאישה אבל המגמה עדיין היא לירידה וצריך לזכור שאחיהם בלבנון מביאים בממוצע רק כ- 1.5 ילד לאישה, כמו במערב אירופה. המוסלמים אמנם מביאים עדיין כ- 3.4 בישראל, אבל לפני 15 שנה זה היה 4.9. יש ירידה עקבית ודי לינארית (שזה מעניין בפני עצמו) של כ- 0.1 לשנה. צריך גם לזכור שזה כולל את הבדואים, שאצלם הירידה היא הכי מהירה וקיצונית, כאשר היום יש כ- 5 ילדים לאישה לעומת למעלה מ- 9 לפני 15 שנה! וכמובן שגם שמה ניכרת המשך ירידה מהירה וחדה בילודה.

ערביי יו"ש, לעומת זה, מתנהגים כמו שאר המוסלמים בישראל, לא כולל הבדואים, ולכן הם כבר עומדים כנראה סביב 2.7 ילדים לאישה, כלומר שהם כבר היום מתחת לילודה היהודית ורק מעט יותר מאשר החילונים בישראל, כאשר המגמה גם שמה היא לירידה מהירה ועקבית.

מה שעוד יותר מעניין הוא להסתכל על מגמות לטווח ארוך ושם רואים בברור שהילודה של המוסלמים מתכנסת לכיוון של הילודה הנוצרית-ערבית, רק עם פיגור של 15 שנה, מה שאומר שככל הנראה תוך 10-20 שנה, סביר להניח שהילודה הערבית תהיה ברמות סבירות איפהשהו בין 1.5 ל- 2 ילדים לשנה.

עם מדיניות נכונה של עידוד ההשכלה אצל הערבים, ובעיקר אצל הנשים הערביות (אפשר למשל לשלוח להן את כל הפמיניסטיות השמאלניות שלנו שילמדו אותן תיאוריות המגדר והדיכוי הגברי, זה כנראה יגרום לרווקות מאוחרת המונית בקרב הנשים הערביות), אפשר למהר את התהליכים הללו, וגם להעמיק אותם יותר.
יתרה מזאת, כאשר מספר הילדים לאישה קטן וגיל הנישואין גדל, הגיל הממוצע של חברה נתונה גדל, וככל שהגיל הממוצע והחציוני גבוה יותר, כך החברה פחות אלימה, באופן טבעי, משום שאין דין חברה שמורכבת מצעירים בני 20 בטלנים כדין של חברה שמורכבת מאבות בני 30-40 עם משכנתא על הראש. מחקרים אכן הראו שחברות אנושיות "זקנות" הרבה פחות אלימות, שזה כאמור דבר ברור.

המגמה הזאת מצוייה דרך אגב במרבית מדינות ערב והאסלאם. באיראן יש כ- 1.6 ילדים לאישה, בלוב מספר הנשים הרווקות הוכפל פי כמעט 10 בעשרים שנה (!!!), ועוד.

מתחת לאף שלנו מתרחש השינוי הדמוגרפי המהיר והעמוק ביותר בתולדות האנושות: קריסת הדמוגרפיה הערבית.

אני מאריך אבל אתם מבינים את הנקודה: אנחנו בדרך לניצחון. לאורך זמן, אנחנו מתגברים עליהם, משום שלנו יש תרבות של חיים ולהם יש תרבות של מוות, והחיים יתגברו על המוות וזה מחזיר אותי למצב הנוכחי.

מה שעלינו לעשות הוא להחזיק מעמד, להתחזק, להתרחב, לפרוח ולשגשג ובד בבד לדכא בכל הכח את האויב ולהמשיך לעשות את זה בעוד כמה עשורים, עד שהחברה הערבית תהיה זקנה יותר, לוחמנית פחות, בורגנית יותר, עשירה יותר, עם 2 ילדים וכלב. כל זה לא יהפוך אותם לאוהבי ציון, אבל זה ימנע מהם את היכולת לפגוע בנו בצורה מהותית.

היום, יותר מתמיד, לאור האירועים האחרונים, מה שנדרש מאיתנון הוא אורך רוח, סבלנות ולזכור את דברי מרן הרב קוק זצ"ל: "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה". זה ייקח אולי עוד 50 או 100 שנה, אבל אנחנו ננצח.

סבלנות והתמדה, אלו מילות המפתח.

Leave a Reply

Your email address will not be published.