ככה זה נראה
או במילים אחרות – תוציאו כבר את הראש מהחול!

הכמיהה העזה לשלום עם הפלסטינים בקרב קבוצות מסוימות בחברה הישראלית עשויה להיות מאוד רומנטית- האידיליה של מדינה בצד מדינה, בה לכל עם יש חירות, וכל התביעות יוסרו. כך המתח יילך ויתפוגג, והכל נהדר.
האמנם? זו הזייה הנובעת מראש הטמון בחול באופן כרוני.

העניין הוא שאותן קבוצות ממאנות להביט במציאות נכוחה. נניח לרגע את ההקשר הפוליטי, הן אצלנו והן אצלם, נניח לרגע את עניין החמאס ושאר הפלגים המורדים, נניח לרגע את הסערה האיסלאמיסטית. בואו נניח שאלו לא מהוות משקל.

אז מה, אם-כן, אמור להוות משקל בדרך בה אנו תופסים את הצד השני?

אחד האינדיקטורים ליכולת ולכדאיות בחשיבה של התפייסות ויצירת גבול משותף הוא המגמות התרבותיות בצד השני, ובמילים פשוטות – כיצד הם מחנכים את ילדיהם.

סוגיית ההסתה ברשות הפלסטינית נתפסת כ”תרוץ” במחנה הימין, ולטיעון מאוס במחנה השמאל, שהרי “מה לנו ולחינוך שלהם”, “הם שם ואנחנו כאן”, ועוד ביטויים מעניינים מעין אלו.

אולם הצצה קטנה לעבר מנגנוני החינוך הפלסטינים, וכאן איני מתכוון לחמאס המיליטנטי אלא לרשות הפלסטינית “המתונה”, המובלת על-ידי הנהגה “פרגמטית”, מבהירה לכל מי שמעוניין כיצד יראה הדור הבא של הפלסטינים. וכאן לא ניתן לטעות- ערך ההתאבדות (ה”שהאדה” בקונוטציה השטנית שלה).
חברים, החינוך הוא בסיס התרבות הפלסטינית, לא פחות ולא יותר.

ועכשיו שאלה:
מי מאיתנו מוכן להעביר 20% משטח ביתו לשכן, שכוונותיו התרבותיות הן להשמיד את יתרת ה- 80%? שהוא זורע בילדיו אידאות כאלו? שהוא מפעיל אינדוקטרינציה המוכרת מהמשטרים האפלים ביותר על הפלנטה הזו?

האם אלו פרטנרים לשלום? הרשות ה”פרגמטית” שכך מחנכת את ילדיה?
חברים, ההסתה הפלסטינית היא לא תירוץ, היא מהות, היא הוויה, היא האמונה שלהם. זאת הדרך בה הם בחרו.

הדבר המדהים הוא שיש יגידו שזו בדיוק הסיבה שעלינו להיפרד מהם.
אז יש לי חדשות בשבילכם – נפרדנו מהם. שמנו גדר מסביבם ודאגנו לעטוף את האזור בכוחות ביטחון, בעלי יכולת יומית של פשיטה לתוך השטח הפלסטיני עם קבלת מידע על טרור בדרך.

זוהי היפרדות חלקית, אך חיונית. יציאה טוטאלית מהשטח תוביל להיווצרותה של יישות מתאבדים, שכל מטרתם היא אחת: להשמיד את מדינת ישראל. זו תהיה יישות גוג ומגוג, שתהפוך את כל מישור החוף והשפלה לאקזמפלר של עוטף עזה.

חברים, בהינתן הנהגה המחנכת כך את דורותיה הבאים, אין עם מי לדבר!
רוצים לדבר? תתחילו להתנהג כמו בני-אדם. בשלב הזה אתם לגמרי לא בכיוון.

About The Author

רונן הינו אלוף-משנה במילואים, בוגר תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במדעי-המדינה, הכולל מחקר אודות שירות המילואים בישראל. כיום רונן הינו חוקר ומרצה בתחום הביטחון הלאומי. תחום המחקר הנוכחי של רונן עוסק בהשפעת שירות החובה בצה"ל על התפיסה החברתית-תרבותית של הפרט. בנוסף, רונן מרצה ומוביל סדנאות העוסקות בשיפור איכות ההוראה במערכת החינוך.

Related Posts

Leave a Reply

Your email address will not be published.