אחרי הסערה שפקדה אותנו השבוע, נתבשרנו כי עובדי חברת המחשמל ממאנים לעבוד במתכונת חירום כנדרש ולמעשה מקיימים שביתה איטלקית. לא מדובר במקרה חריג במיוחד, שכן בעל האוזן המחודדת שומע על שביתה או עיצומים בלתי חוקיים אחת לכמה שבועות במקרה הטוב. עובדים שלא ממלאים את תפקידם אך לא הכריזו על סכסוך עבודה או עובדים שהחליטו שלא להגיע לעבודה בטענה כי הם חולים (באותו הזמן יחד עם רבים מעובדי החברה) שכיחים יותר במקומות עבודה בהם יש ועד עובדים חזק.

שביתות ועיצומים שאינם מוכרזים באופן רשמי מצד ועד העובדים במסגרת סכסוך העבודה המובא בפני בית הדין לעבודה הם לא חוקיים ומהווים הפרה של חוקי העבודה וההסכמים הקיבוציים במדינת ישראל. במקרה של חברת החשמל והשביתה האיטלקית שראינו השבוע, עומדת לחברת החשמל הזכות לתבוע תביעת נזיקין את ועד העובדים על הנזקים שנגרמו למעסיק עקב השיבושים הבלתי חוקיים, אך זוהי אופציה שהמדינה לא מממשת באופן שיטתי, הגם שהיא מסוגלת ורשאית לעשות כך. אם כך, מדוע תופעת השביתות הבלתי חוקיות חוזרת על עצמה כל-כך הרבה ומדוע לא מוטלות סנקציות חוקיות וכלכליות על ועד עובדים השובת באופן בלתי חוקי? התשובה היא כמובן מורכבת ושורשיה נעוצים בבעיות הכוח הפוליטי והפריווילגיות החוקיות של ועדי העובדים. כדי להבין כיצד עובדת השיטה, כדאי לבדוק מה קורה בחברת החשמל.

חוק משק החשמל (1996) מהווה מעין מתווה של רפורמה במשק החשמל. החוק קובע כי יש להפריד בין חברות המייצרות את החשמל לבין אלו אשר מוליכות אותו. כידוע, חברת החשמל מספקת את שני השירותים גם יחד על אף קביעת החוק. מצב זה מתאפשר בזכות קביעת החוק כי לממשלה יש סמכות להאריך את רישיונה של חברת החשמל ואכן הדבר נעשה כנדרש בחוק שנה אחר שנה. רישיונה של חברת החשמל עתיד לפוג בקרוב מאוד, ב-1 בינואר 2016, המועד האחרון הקבוע בחוק בו תוכל לפעול חברת החשמל שלא במסגרת רפורמה במשק החשמל. במקרה שהמצב יישאר כפי שהוא, אחרי יום ה-1 בינואר הקרוב, חברת החשמל תפעל ללא רישיון ולממשלה לא תהיה סמכות להאריך את רישיונה של החברה. אנו ניצבים כעת בפני צומת דרכים. מלבד המשך פעילותה של חברת החשמל באופן לא חוקי, האפשרות האחת היא לבצע רפורמה במשק החשמל (ובחברת החשמל) והאחרת היא ביצוע של שינוי חקיקה שיאפשר להאריך את רישיונה של חברת החשמל.

על רקע זה מתקיים עימות מתמשך בין רשות החברות הממשלתיות לבין ועד עובדי חברת החשמל אשר מטיל וטו על כל הצעת רפורמה שאינה עולה בקנה אחד עם דרישותיו. השביתה האיטלקית האחרונה היא עוד חוליה בשרשרת של איומים ואזהרות של ועד העובדים. בדיון בועדת הכלכלה לפני כשבועיים בדיוק אמר יו"ר ועד העובדים, מיקו צרפתי, את הדברים הבאים:

"אם עופר בלוך (מנכ"ל חברת החמל) חושב שאתן לו לפטר 1,500 עובדים – הוא טועה. מצבה של חברת החשמל משתפר? רק נדמה לכם. אתם חושבים שנחלץ אתכם בסופה הקרובה? אתם כולכם טועים"

השבוע התממש האיום הבלתי מרומז מלפני שבועיים של יו"ר הועד, אלא שככל הנראה אחרי שהבין כי בית הדין לעבודה לא יאשר שיבושים דווקא בעת הזו, החליט לזנוח את הדלת ולהיכנס מהחלון באמצעות הוראה "שקטה" לעובדי החברה שלא לעבוד במתכונת חירום כנדרש, לא לשתף פעולה עם קבלנים חיצוניים ולא לנייד עובדים מאזור לאזור. חברת החשמל מצידה אצה אל בית הדין לעבודה על מנת להורות לעובדים לשתף פעולה. אם מערכת היחסים השגרתית עם הועד הייתה שונה, כנראה שהנהלת החברה לא הייתה צריכה להתחנן בפני בית הדין להורות על הפסקת השביתה הבלתי חוקית אלא פשוט לתבוע בתביעת נזיקין את העובדים השובתים או את יו"ר הועד (אם יוכח כי הורה על השביתה הבלתי חוקית) כך שמצב כזה לא ישנה יותר בעתיד. ואולם, אין הדבר כדאי עבור הנהלת חברת החשמל שכן ועד העובדים מסוגל בקלות לקיים גם שביתות ועיצומים באופן חוקי על כל דבר כשלימינו בית הדין לעבודה. ועד העובדים לא פועל באפיק זה משום שחברת החשמל לא חייבת לשלם לעובדים בגין ימים בהם הם שובתים ועל כן עדיף מבחינתם לשבות באופן בלתי חוקי על מנת לקדם את דרישותיהם ובמקביל לא לוותר על שכרם.

ואם תהיתם מדוע רפורמה במשק החשמל נדרשת בכלל, נזכיר כמה עובדים שערורייתיות: לא קל להתחבר לחשמל במדינת ישראל, הן מבחינת העלות, אך בעיקר הביורוקרטיה, הסרבול והזמן הנדרשים על מנת לזכות בחיבור הנכסף. על כן נמצא ישראל של 2015 במקום ה-109 במדד הבנק העולמי לעשיית עסקים בסעיף בסעיף קלות החיבור לחשמל. השכר הממוצע בחברת החשמל המעסיקה כ-13,000 עובדים, עמד בשנת 2013 על כ-24,000 ₪ ואילו השכר החציוני עמד על כ-22,700 ₪. הבנק העולמי וחברת הייעוץ נאביגנט הצביעו על עלות השכר החריגה בחברת חשמל של פי 2.6 מהשכר הממוצע במשק וקבעו כי להפחית את הוצאות השכר בשליש. הגירעון של חברת החשמל עבר את קו ה-70 מיליארד ₪, חוב אשר מגובה על ידי מדינת ישראל ויגולגל בבוא העת לכיסיהם של ארחי ישראל. משמעות המספר המפלצתי הזה היא שעל מנת לסגור את החוב, צריך כל משק בית בישראל לשלם יותר מ-30 אלף ש"ח. אפשר להרחיב עוד אודות טיב השירות והעלויות הכבדות של השחיתות בחברה, אך די בכך על מנת להבהיר את הצורך העז ברפורמה.

ועד העובדים לא ייתן את ידו לשום רפורמה שלא תבטיח חסינות מפני פיטורין ו\או תוספות שכר משמעותיות לצד אי אלו דרישות נוספות. על כן, המלחמה עתידה להחריף לקראת סוף השנה.

הפתרון לבעיית השביתות הבלתי חוקיות

כאמור, ועדי העובדים סומכים על הכוח הרב המוקנה להם באופן חוקי, כך שהם מרשים לעצמם לצפצף על החוק כשהוא עומד לצד המעסיק מתוך תחושת ביטחון בכך שהם יוכלו להתעמר במעסיק בצורה חוקית ובאופן  שיכאב מאוד למעסיק מבלי לשלם על כך מחיר. על כן, חייבים המעסיקים לנצל את הזכות העומדת להם לתבוע עובדים שגרמו להם לנזקים למרות הפחד מכוחם של הועדים. כל עוד לא יעשו זאת, יעודדו את פריחתן של השביתות הבלתי חוקיות ויהיו נתונים באופן מוחלט לחסדיהם של הועדים. מעסיקים שינהגו ככלבלבים  של ועדי העובדים לא יוכלו לחלץ את חברותיהם ממשבר. ראו את נוסחו המרוכך של מנכ"ל חברת החשמל לגל"צ היום:

" היו הנחיות מסוימות להניע עובדים ממקום למקום שלא התבצעו בקצב המתאים"

במקום לתקוף את ועד העובדים הוא משתדל לרכך את הביקורת וככל הנראה הוא לא יעז לגבות מהם מחיר. כאשר המעסיק הוא המדינה והכיס שלה הוא הכיס של האזרחים, הסובלנות כלפי שביתות בלתי חוקיות היא רשלנית ובלתי מתקבלת על הדעת. מובן פחדן של זרועות הממשלה השונות מפני פריחתם של סכסוכי עבודה רבים, אך אין זה תירוץ לאזלת היד במקרים אלו. עורכי הדין של המדינה שאמורים לייצג אותה כנגד אותם ועדים מאוגדים בוועדים משלהם גם כן, מה שבוודאי מקשה על פעולה מסוג זה, אך העובדה היא שלא ידוע על מקרים בהם התעקשה המדינה לתבוע את העובדים על נזקים על מנת לגדוע את תופעת השביתות הבלתי חוקיות ותוך כדי כך לשמור על כספי הציבור ואספקת שירותים תקינה. על הממשלה להחליט לאמץ מדיניות של מיצוי דין עם שובתים בלתי חוקיים בכל זרועותיה, ואם לא, חרפה זו לא רק תתמיד במצבה אלא גם תתרחב. מדיניות רחבה של אפס סובלנות בוודאי תביא לתוצאות במהירות רבה.

About The Author

אלון תובל, סטודנט לתואר ראשון למזרח תיכון ואסלאם במרכז האקדמי שלם, ממייסדי תכנית המלגות 'אקסודוס'

Related Posts

Leave a Reply

Your email address will not be published.