בשיאה של הסערה השבוע, גילו מחדש מאות אלפי ישראלים שהיו מנותקים מחשמל במשך שעות ארוכות את מה שאנחנו יודעים כבר מזמן: יש בעיות רציניות עם חברת החשמל בישראל. סערות קורות ויקרו, קווי מתח ייפלו ותקלות מתרחשות, אך הסיבה שכל כך הרבה משפחות ישבו בחושך לפרקי זמן כל כך ארוכים היא אחת ויחידה: השביתה האיטלקית של ועד עובדי חברת החשמל.

זה לא היה בלתי צפוי, מיקו צרפתי, יו"ר ועד עובדי חברת החשמל הודיע מראש שכך הוא מתכוון לעשות בדיון בועדת הכנסת לפני שבועיים:

"אם מישהו חושב שהמנכ"ל יפטר עכשיו 1,500 עובדים ואני אשב בשקט הוא טועה… אם מישהו חושב שבמסגרת המצוקה שתהיה במשק החשמל בחורף הקרוב יהיה מי שיחלץ אתכם, אתם טועים. אתם הולכים לאבדון… אתם תרגישו את זה בחודשים הקרובים, שלא יהיה מי שיטפל בכם"

איים וביצע – למרות ההכרזה של חברת החשמל על מצב חירום, ולמרות היותה של חברת החשמל ספקית שירות חיוני, הנחה ועד העובדים לעובדי החברה לעבוד במתכונת רגילה. העובדים סיימו את עבודתם בשעה 17:00, עובדים מאזורים אחרים לא תגברו את האזורים הפגועים והועד גם סירב לשתף פעולה עם חברות מנופים פרטיות שנזקקו להן כדי לתקן את התקלות.

לא מדובר בכח עליון, ואפילו לא ברשלנות, זוהי מלחמה שהכריז ועד העובדים על המדינה בניסיון לכופף את ידיה ומי ששילם את המחיר היה אתם. האזרחים והעסקים שאיבדו רכוש, שעות עבודה וסבלו עגמת נפש, במקרים מסוימים אף תוך סיכון חיים ממש.

זוהי רק דוגמא אחת למחיר שכולנו משלמים על הכוחניות של ועדי העובדים במגזר הציבורי, אבל הדוגמאות רבות: כל מי שנוסע ברכבת ישראל מכיר את השירות הגרוע והעיכובים התכופים וכולנו זוכרים את ההתנהלות הכוחנית של יו"ר ועד עובדי הרכבת גילה אדרעי ואת השביתה האיטלקית בעקבות ההחלטה להוציא למיקור חוץ את התחזוקה על הקרונות החדשים; כולנו זוכרים את ההתנהלות של אלון חסן וועד עובדי הנמל ואת פרשיית השחיתות שבשלה נעצרו 15 מעובדי הנמל, כולל חסן בעצמו והואשמו שיצרו מנגנון לקידום חברות פרטיות המצויות בשליטת מקורבים להם ואשר מספקות לחלקם רווחים בתמורה לשוחד ולטובות הנאה מאותן חברות.

אבל יש אינסוף סיפורים "קטנים" שכמעט ולא שומעים עליהם. כך קיבלו 240 עובדי הטאבו 30,000 ₪ כל אחד עבור הסכמתם להטמעת מערכת ממוחשבת שאמורה להביא להתייעלות ולצמצום בכח אדם; עובדי בנק ישראל קיבלו מענק של כתשעה מיליון ₪ וקיצור יום העבודה בחצי שעה למשך שנה וחצי בגלל מעבר לבניין זמני בזמן שיפוצי המשרד; עובדי הרכבת שבתו בשנה שעברה על הכוונה לבטל את החזרי המוניות שלהם הם זוכים בכ-20 מיליון שקל בשנה; עובדי רשות מקרקעי ישראל טרפדו הטמעת מערכות מחשוב שנועדו לייעל את העבודה ודרשו גמול הולם בתמורה לכך שהם יאפשרו להעבירם למשרד האוצר; עבודת נמל אשדוד הופסקה כיוון שיו"ר ועד העובדים חגג בת מצווה לבתו.

בכל משרד ממשלתי ידועה התופעה של אבטלה סמויה, ועובדים שאין מה לעשות איתם אבל אי אפשר לפטר כי יש קביעות. כל מנכ"ל משרד או שר שרוצה לקדם רפורמה שתיטיב עם האזרחים או תחסוך כספי ציבור יודע שעליו "לשחד" את העובדים באמצעות תוספות שכר, תקנים ומענקים שונים.

כשמסתכלים על ההתנהלות הזאת נראה לנו מצחיק לחשוב שמראש איגודי עובדים הוקמו כדי לאזן את הכח העדיף של המעסיק הגדול על העובד הקטן. איגודי העובדים במגזר הציבורי הם בעלי כח עדיף לאין שיעור, באופן לא פרופורציונלי בעליל, על פני המעסיק שלהם: המדינה, כלומר אתם האזרחים. מדובר במונופולים חוקיים שהמדינה כמעט חסרת אונים למולם. הרי כל שביתה של עובדי המגזר הציבורי משמעה שמאזרחי ישראל נמנע שירות חיוני שאין לו אף ספק אחר – חינוך, בריאות, טיסות, יבוא ויצוא, דואר, חשמל, שירותים מוניציפליים, שירותי משרד הפנים, החוץ, הביטוח הלאומי וכן הלאה. האיום בשביתה הוא כל כך אפקטיבי שהמדינה כמעט תמיד נכנעת מייד ומשלמת את המחיר.

חוקי העבודה וההסכמים הקיבוציים מאפשרים לאיגודי העובדים מרווח פעולה עצום, ובתי הדין לעבודה מוטים לטובתם. נוסף על כל זה, בהיותם מאוגדים תחת איגוד הגג הגדול של ההסתדרות, כל סכסוך עבודה מקומי מלווה בשביתות הזדהות ויכול להגיע לשביתה כוללת.

הגיע הזמן לאיזון מחודש. דיני העבודה בישראל חייבים לחזור ולשקף איזון של כל הצדדים המעורבים. כן, לעובדים יש זכויות שחובה לשמור עליהן. העובדים הם משאב חשוב שחייב לטפח, במיוחד במגזר הציבורי. אבל יצאנו מאיזון. גם לאזרחים יש את הזכות לקבל שירות טוב ומהיר, ולא לסבול משביתות איטלקיות או אחרות חדשות לבקרים. וגם למדינה יש את הזכות והחובה לקדם שינויים מערכתיים כשהם נדרשים ליעילות ואפקטיביות המערכת, ובמיוחד כשנועדו לחסוך כסף לציבור. המעסיק הציבורי הוא לא גזלן אכזר, הוא מייצגם של האזרחים כולם, ויש לתת לו חופש פעולה בלי חשש מתמיד משביתות ועיצומים. ריסון כוחם של איגודי העובדים הוא הכרחי.

One Response

  1. tomer.melamed@gmail.com'
    תומר מלמד

    כן אבל בעיקר לא,
    במקום לחשוב על פתרון מקומי לטווח הקצר (שגם ככה לא ניתן ליישמו) צאיך לחשוב ברמה גלובאלית יותר וארוכת טווח כזו שבוודאות תיטיב עם הציבור
    רק הפרטה ורגולצייה נכונה ויצירה של שוק החשמל לשוק תחרותי תביא להתייעלות הוזלה ושירות מיטבי.
    אחרת אלו סתם דיבורים ריקים מתוכן.

    הגב

Leave a Reply

Your email address will not be published.