לממשלת ישראל שלושה גופי ביצוע: צה"ל ומשטרה, בתי חולים ורשויות מקומיות. במצב הקיים, דומה שמישהו מנסה מאוד להחליש את הרשויות המקומיות. השבוע, כך נדמה, החל לנוע גלגל השיניים שיתקן את העיוות היסטורי הזה. ותודה ליו"ר ועדת הפנים, ח"כ דודי אמסלם.

ברוב מדינות העולם, יש מנגנון משלם שכר לחברי מועצות מקומיות באחד משלושה אופנים: ביטול זמן, שכר קבוע או שילוב בין השניים. בישראל, חברי מועצות מקומיות פועלים בהתנדבות לחלוטין. דבר שמהווה פתח לשחיתות ומחליש את הדמוקרטיה המקומית.

לפני שנמשיך, גילוי נאות: הכותב הוא חבר מועצת העיר ירושלים.

למעשה, חברי מועצות מקומיות משפעים בצורה ישירה על חיי התושבים יותר מחברי הכנסת: היכן ייבנה גן ילדים, גינה ציבורית, מועדון נוער ומעבר חציה. אילו אירועי תרבות יהיו בעיר ומה יהיה אופי המרחב הציבורי והשבת במקום. אילו רק דוגמאות לדברים שמלווים אזרח בחיי היומיום שלו. דווקא הניתוק של הרשויות המקומיות מסוגיות חוץ וביטחון מפנה אותם ומאפשר לרשויות המקומיות להיות כובד המשקל של החיים האזרחיים במדינה. בעבר היה מעמד חבר המועצה משמעות יותר במשחק הפוליטי המקומי אולם עם המעבר לבחירה ישירה, פחת כוחם של חברי מועצות מקומיות שכן ראש העיר פיתח עצמאות אל מול התושבים ואינו תלוי ישירות בחברי המועצה. למעשה, ראש עיר יכול לכהן גם ללא רוב במועצה. כזכור, חוק הבחירה הישירה בוטל בבחרות הכלליות אך לא ברשויות המקומיות. למה? נגלה בהמשך.

נוסף על כך, חברי מועצה נאלצים לבצע את תפקידם בהתנדבות מלאה. כך לא רק שקשה להם לקדם את המטרות לשמן נבחרו, אלא שגם קשה עליהם לפקח ולבקר את ראש הרשות המקומית ואת הדרג המקצועי. השנים האחרונים מתוגמלים בשכר ויכולים להשקיע את מרצם בדברים הללו ללא דרגות נוספות. בכך נמנע מהם להעניק לציבור הבוחרים תמורה מלאה לבחירתם.

יתירה מזאת, המצב הנוכחי למעשה "מסנן" אנשים מהמעמד הכלכלי הנמוך-בינוני מעמדות השפעה שכן אינם יכולים להרשות לעצמם קדנציה מלאה ללא פרנסה מלאה. מובן גם, שהדבר יוצר ניגודי עניינים קשים. בעוד שחברי כנסת לדוגמה, אינם רשאים לעבוד בעבודה נוספת וממילא אינם יכולים לקדם את עסקיהם הפרטיים בעזרת השפעתם, חברי מועצות מקומות אינם מקבלים שכר כלל וממילא עלולים להימצא בקשיים של ניגוד עניינם מול עסקיהם הפרטיים. תוסיפו לזה את תחושת ה"מגיע לי" או "אני עושה מספיק בהתנדבות בשביל העיר" ותקבלו פירצה רחבה הקוראת לגנב.

למה עד היום זה לא שונה?

ובכן, כנראה שיש לכך שלוש תשובות מרכזיות. הראשונה, זה מנוגד לאינטרס של כח פוליטי משמעותי מאוד במדינה – ראשי ערים. כפי שציינתי לעיל, חברי מועצה ללא שכר הם "מטרד" קטן יותר עבור ראש עיר מאשר חברי מועצה בשכר.זו גם כנראה הסיבה שהבחירות לראשות העיר עדיין מתנהלות בבחירה ישירה ולא על פי המלצת הסיעות כפי שקורה בשלטון המרכזי. השניה, זה מנוגד לאינטרס של השלטון המרכזי. לממשלה נח יותר לפעול כריכוזית ולנהל את מירב התהליכים אצלה. גם כאן, מדובר בטעות גדולה. כוחם של חברי מועצות מקומיות הוא בחיבורם אל השטח ואל התושבים והיכרותם העמוקה עם צרכי העיר. החלשתם מאפשרת לממשלה למעשה "לדלג" מעליהם וגם כאן הנפגעים המרכזיים הם התושבים.

הסיבה השלישית היא כנראה המכרעת. בישראל, נכון להיום, אין מספיק הבנה לחשיבותו של השלטון המקומי. אין מספיק הפנמה של איך עובדות המערכות. לראיה, אחוזי ההצבעה לרשויות המקומיות נמוכות בהרבה מאחוזי ההצבעה בבחרות הכלליות. יתירה מכך, התרבות השלטונית בישראל היא מאוד ריכוזית, לו יצוייר שהיינו מאמצים מודל שלטוני פדרטיבי או להשאיר את המודל הקיים היום אך ברמת ביזוריות רבה יותר, סביר להניח שהמודעות לחשיבותו של השלטון המקומי היתה עולה וממילא גם ההבנה שצריך לתגמל אותו.

שורה תחתונה, בכדי למנוע שחיתויות, לפתוח את השלטון לכל השכבות ולאפשר לתושבים לקבל תמורה אמיתית  לבחירה שלהם – יש להעניק שכר לחברי מועצות מקומיות. אולי עכשיו, עם התנעת המהלך על ידי ח"כ דודי אמסלם, נתחיל לצעוד קדימה ולהדביק את הקצב משאר העולם.

About The Author

בן 30, נשוי ואב לשניים. שימש ככתב כלכלי באתר "מידה" וכחוקר בפורום קהלת. כיום מכהן כחבר מועצת העיר ירושלים.

Related Posts

Leave a Reply

Your email address will not be published.