ה-"החורף האסלאמי" בעתיו קרסו משטרים, קמה לה תנועה רדיקאלית המאיימת על שלום העולם, והטרור חזר לקדמת הבמה העולמית, הוביל לטלטול תודעתי גלובאלי. הספיקה מתקפת טרור ב"עיר האורות", במדינת ה"החירות השוויון והאחווה", כדי ליצור את האפקט המטלטל הזה.

העמידה של נשיא צרפת מול הפרלמנט בדרישה לשינויים חוקתיים מעוררת תהייה, האם לא תיתכן דמוקרטיה ליברלית בעולם? האם בני-החושך מחזירים את העולם לימים אפלים יותר? ואם כן, מה גבולות המגננה הדמוקרטית שדורשת שינויים מהותיים בהצרת גבולות החופש.

כבר במאה ה-18 כאשר המושג "מדינה" עלה לאוויר העולם, היו שחששו כי דמוקרטיה מופרזת תוביל לכאוס ואנרכיה. במדינות בהן החשש היה רב, הוצרו צעדי ההמונים והדמוקרטיה קיבלה מהר מאוד פן של "דמוקטטורה", קרי, דמוקרטיה ב-"כאילו".

אולם כיום מתחוללת חשיבה מחודשת על המושג "מדינה": בכפר גלובאלי, עולם שטוח נטול גבולות, אין ספק שהמדינות נחלשו כמנגנוני שליטה. היכולת של פרטים בעולם להתחבר, להיות מושפעים ולהתחנך על בסיס ערכים שונים מההוויה המדינתית פשוטים עד כדי זמינים למדי. בדומה לכך נדמה שאין יעד בעולם שהוא אינו בר השגה. החופש הזה הגיע לדרגת אופטימום כל-כך גבוהה, שבעולם פוסט-מודרני למעשה אין חשיבות למדינת המוצא שלך. הכל רב-תרבותי, וקוסמו-פוליטי.

העניין הוא שכאשר אנו מתייחסים לעולם, הנטייה הטבעית שלנו היא לחשוב שכולם חיים תחת מערכת ערכים דומה, מערביתוחילונית.

אז זהו, שלא!

במאות ואולי אף אלפי השנים בהן המערב תמרן, כבש, הכריע, דרס, ומוטט את עמי המזרח הוא הוביל במו ידיו להיווצרות ציוויליזציה נחשלת ולעומתית. המערב יצר בדרך זו עליונות נצחית, וצרב בעמי המזרח תודעה של נחשלות, ותרבות של רצייה.

קחו כדוגמא את מערכת הסכמי סייקס-פיקו שהובילה לחלוקת המזרח התיכון בין צרפת ובריטניה, שתחת פטרונאז' רתמו את שבטי ערב כנגד העות'מנים. "אתם תלחמו בשבילנו ואנחנו ניתן לכם מדינה" מי זה אתם? בסופו של עניין המערב הוא שטיפח את הטוטליטריות במזרח התיכון, בכך שהוא נתן את הכוח בידי עבדאללה ואחיו. זה קיבל את סעודיה, ההוא את ירדן והאחר את סוריה, והכל תחת חסות מערבית. מה חשבנו, שהם ישכחו לנו את זה?

הטוטליטריות המזרח תיכונית הפכה לכרונית- שנים של סבל תחת משטרים אכזריים בהם אלימות היא ערך עליון ונשים הן שפחות. שם התחנך והתגדל דור אחרי דור אחרי דור, ומה קיבלנו אם לא ישויות שנקראות "בני-אדם", אך כל קשר בינן ובין התנהגות בני-אדם היא מקרית לחלוטין.

ומה עכשיו?

אותם מיליונים שנאנקו מאות שנים תחת שוט הדיקטטור נוהרים מערבה, כי נמאס להם. חלקם אנשים המעוניינים בטוב, וחלקם מעוניינים בהריסת הטוב, ובהשכנת הרוע לתמיד. מדינות נאורות שהחליטו לקלוט את ההמונים הכניסו לקרבן, כאמור, "סוסים טרויאנים". ועכשיו חושבים מחדש.

הדמוקרטיה נדרשת להתגונן, אין ברירה. אולם מהם הגבולות? כיצד כל מנהיג ישלוט בכך ששירותי הביטחון לא יתפשטו תחת צבירת סמכויות נוספות מתוקף הפחד שאחז ברחובות? הרי ברור שמכאן ועד הדרדרות לעימותים אלימים בין אזרחים ומהגרים ברחובות אירופה היא מהירה וקלה.

התשובה היא שהדמוקרטיה כנראה תתגונן באופן מוגבל: הצורך במענה ברור בצד האילוצים הפוליטיים יעשו את שלהם, והכפפות לא ירדו מהידיים. וזה בסך-הכל הגיוני, אולם בתנאי אחד, שמתמקדים במקור הרוע, ובאופן שיטתי מפרקים אותו. ואת זה נדמה שהמערב לא מתכונן לבצע. עדיף הרי להתמודד עם גלים ולא עם מה שמחולל אותם אליבא דה אירופה והמערב.

האמנם? זהו מענה סביר כל עוד לא מדובר בצונאמי, וכאן מדובר בהחלט בצונאמי.

התוצאה בטווח הארוך היא המשך שרידותם של משטרים טוטליטריים במזרח התיכון, המשך ההגירה, וגם המשך הדמוקרטיה המתגוננת, שתצטרך להתגונן יותר ויותר ויותר. זהו המלכוד האירופי – חיסול מקור הרוע דורש משאבים, אומץ והקרבה – זה קשה, אז מתפשרים ונותנים מענה "לייט" לבעיה שתלך ותחמיר.

בקיצור רבותיי, המערב מנסה לטפל במחלה כרונית באמצעות אנטיביוטיקה, ומי שמבין קצת ברפואה יודע שמחלה כרונית דורשת הפנמה, תחזוקה, ולעיתים התערבות כירורגית לשם הקלה. מזה מנסים להימנע. הבעיה עם מחלות כרוניות היא שבהעדר הטיפול המתאים הן הולכות ומחמירות.

כדי שנישאר "בני-אור", הדמוקרטיה לא צריכה להתגונן, היא צריכה לצאת למתקפה רבתי!

 

3 Responses

  1. rampazhacoen@gmail.com'
    רם

    אחי היקר
    הדמוקרטיה הינה שיטת ממשל לא אידיאולוגיה.

    מי שצריך להתגונן זה העם ולא השיטה.

    כשנשנה את התפיסה הזו ונלמד זאת את המערב המצב יהיה יותר טוב

    הגב
    • רונן

      ידידי,
      דמוקרטיה היא מזמן כבר לא עוד שיטת משטר, אלא דרך חיים ותפיסת עולם,
      לפיה חופש הפרט הוא הוא במרכז וזכויות הפרט והאזרח הן המהות, כל זאת כמובן תחת עקרונות
      ברורים של שלטון החוק, הכרעת הרוב, פלורליזם, הגבלת השלטון ועוד.
      זהו שלטון העם.

      אני מסכים אתך שהעם צריך להתגונן, אולם בדמוקרטיה ייצוגית תפקיד המוסדות השלטוניים הוא להתגונן עבור העם.

      הגב
  2. davidishalom1@gmail.com'
    דוד איש שלום

    מאמר מאלף המסתיים בקריאה לדמוקרטיה שיוצאת במתקפה רבתי, כנגד תוקפיה מבית ומבפנים. דוד איש שלום כתב ספר נבואי, בשם ישראל אור לגויים הלכה למעשה, ובה הוא מבאר את משמעות המרשם הזה של דמוקרטיה תוקפת ולא מתגוננת. הוא קורא לכך, דמוקרטיית הזכויות אך גם החובות. הוא גם מתנבא שהדברים אומנם עומדים להתרחש, במסגרת שינוי מהפכני גלובאלי, שיסודו והמצת שלו הוא לא אחר מאשר עם ישראל בארצו, באמצעות מנהיג חכם, שישנה את סדר הדברים מקצה אל קצה, יישחט את התקינות הפוליטית הנוכחית, שהיא כל כך בלתי תקינה, בלתי מוסרית, בלתי מאפשרת להישרד. קראו על כך בספרו 'ישראל אור לגויים הלכה למעשה' http://www.davidishshalom.com

    הגב

Leave a Reply

Your email address will not be published.