בפתח דבריי אודה שנמאס לי.

נמאס לי שכול מי שתומך במתווה אוטומטית הופך לאויב העם ולמישהו שרחמנא ליצלן עובד אצל הטייקונים.  נמאס לי שיש פה הסתה יום-יום שעה-שעה נגד המנסחים של המתווה ונגד השרים שתומכים בו. פשוט נמאס, והשיח צריך להשתנות – דחוף.

כבר תקופה ארוכה שבתקשורת מדברים בלי סוף על מתווה הגז. הוא טוב? רע?

אז האמת היא שגם אני התברברתי בהתחלה. לא הבנתי מה הולך, מה ששמעתי זה ש"הטייקונים גונבים לנו את הגז", זה הרי מה שאומרים בתקשורת…

אך, בתור אחד שמקור המידע האחרון שהוא סומך עליו זה התקשורת, החלטתי לברר קצת יותר. הגעתי לועדת הכלכלה של הכנסת במשך כמה דיונים, דיברתי עם ח"כים שתומכים במתווה וגם עם כאלו שמתנגדים לו. דיברתי עם לוביסטים, עם פעילים חברתיים (אני קורא להם פעילים (עאלק) חברתיים), קראתי מספר מקורות, בתקשורת, במאמרים של אנשים שמתנגדים ותומכים ועוד ועוד, היה חשוב לי לשמוע את כול הדיעות.

אז בואו נדבר פה בעובדות, מושג זר למובילי המחאה נגד המתווה:

אחד השקרים הבולטים של מובילי המחאה הוא ש"המתווה לא מפרק את המונופול – הוא מחזק אותו", אז ככה-  בואו נתחיל מהתחלה – במשך כמה עשרות שנים מדינת ישראל חיפשה גז ולא מצאה. בא יצחק תשובה ושיכנע את חברת נובל אנרג'י האמריקאית לחפש גז, והם מצאו – כך נוצר המונופול.

הגיע מתווה הגז (אחרי שתי ועדות – שישינסקי וצמח, שעליהן נדבר בהמשך), והמתווה מחייב את דלק ואת נובל למכור את "תנין-כריש" למשקיע חדש, מוריד את הכוח של נובל ב"תמר", ומחייב את תשובה תוך כמה שנים למכור את חלקו ב"תמר". מה שנשאר, בסופו של דבר – זה "לווייתן", שנשאר בידי תשובה ונובל.

אז אמנם זו לא תחרות אידיאלית, כמו שהיינו רוצים, בעלת הרבה מתחרים, אבל יש פה פירוק של המונופול. זהו טבעו של משא ומתן – כול אחד מנסה לגרום לשני לבוא לקראתו, וכך באים לידי פשרה. מה גם שברגע שהמתווה ייצא סוף-סוף לדרך – ברור שהתחרות תגדל. עוד שקר (מגוחך מאוד) הוא ש"אין למי לייצא את הגז במדינה, מצרים היא מעצמת גז".

פה הם מבקיעים לעצמם גול עצמי, יודעים למה?

בתקופת מובארק באמת מצאו המון גז במצרים. היו שם פופוליסטים, כמו אצלנו, שדרשו ממובארק למכור ב-3$ ליחידת חום, ומובארק נכנע להם. כתוצאה מכך כול אותן חברות בינלאומיות שהיו במצרים עזבו, כי הבינו שזה לא משתלם להן, והגז נשאר כמו שהוא היה. הגיע הנשיא הנוכחי, א- סיסי, והעלה את המחיר ל5.9$ ליחידת חום. בזכות הצעד הזה של א- סיסי חזרה חברה אחת איטלקית, אבל עדיין הם צריכים גז במצרים, זו מדינה גדולה והם צריכים שמישהו ימכור להם גז.

עוד שקר ששמעתי הוא ש"הממשלה נכנעה לטייקונים".. האמת היא שצחקתי כששמעתי את הטיעון הזה בפעם הראשונה. כשדלק ונובל מצאו את הגז החוק אמר שהמדינה אמורה לקבל 25% בלבד מההכנסות, ואילו חברות הגז תקבלנה 75%. בא השר יובל שטייניץ, ואמר שהוא לא מוכן לקבל את המצב הזה, הוא לא נראה לו הגיוני, לדעתו האזרחים צריכים לקבל יותר מאשר 25%. בהובלת השר שטייניץ הממשלה הקימה את ועדת שישינסקי, שקבעה כי המדינה תקבל 55% מההכנסות, והחברות יסתפקו ב45% בלבד. זו לא כניעה – זה כיפוף.

ולא זאת בלבד אלא שהממשלה הקימה לאחר מכן את ועדת צמח, שהודיעה שיהיה אפשר לייצא 50% בלבד מהגז לחו"ל, ולאחר מכן הם החמירו יותר והגבילו את הייצוג ל40% בלבד, כש60% ממנו יסופק כאן, בישראל. הגיע המתווה וחייב את המשקיעים למכור חלק מהאחזקות שלהם למשקיעים חדשים על מנת לפתח תחרות. זו כניעה? רק טיפש או שקרן יגיד שכן.

ועוד הערה קטנה: המתנגדים אוהבים לדבר על המחיר, ומשווים אותו למחיר בטקסס. אז גם כאן תרשו לי להרוס להם את השקר: בטקסס מדובר בהפקה זולה, כיוון שזו הפקה יבשתית, לא צריכים רובוטים, צינורות ומקדחים באורך קילומטרים שחוצים את המים. אין מקום להשוואה בין שתי המדינות.

הכנסת הצביעה בעד מתווה הגז – וכך צריך להיות. אנחנו מדינה דמוקרטית.

One Response

  1. eytansiegel@hotmail.com'
    איתן סיגל

    אתה בטוח שהכנסת הצביעה בעד מתווה הגז? אני חושב שהם לא… שזה למה שבגצ פסל את המתווה הלא חוקי

    הגב

Leave a Reply

Your email address will not be published.