ארגון "שוברים שתיקה" הוא בלי ספק אחת התופעות המטרידות ביותר שקמו לנו לאחרונה, ולא משנה מאיזה צד מסתכלים עליו: אם נטייתכם שמאלה, הרי שלא ניתן להסכים עם המצב בו צה"ל מפעיל את כוחו באופן בלתי מוסרי בעליל, ואם נטייתכם ימינה הרי שמדובר בארגון החותר תחת יסודות המדינה.

אולם במה מדובר באמת? האם מדובר בחיילים, שייתכן וחלקם פוסט-טראומטיים, המחפשים דרך לעשות צדק, לתקן את פעילות הצבא, ולהעמידה בתוך גבולות המוסר לכאורה? הרי מדובר לכאורה בכוונה טהורה שהדבר האחרון שאולי נדרש לומר עלייה שהיא פסולה. אז מה בעצם העניין כאן? על מה הריב והמדון?

מדינת-ישראל היא מדינה מאוד מעניינת בכל הקשור במערכת היחסים שבין הצבא והחברה. ראשית יש להיזכר שרוב מוחלט מקרב אזרחי המדינה שירתו או משרתים בצה"ל. סוגיה זו אמורה לספק תשובה ברורה לכל מי שטוען שבצה"ל מתבצעות פעילויות כה חמורות עליהן מצביע הארגון המדובר. היעלה על הדעת שבארגון בו כמעט כל ילדינו עוברים (וגם אנחנו עברנו) מתבצעות פעולות בלתי חוקיות כמתואר, ואף אחד לא מעז לפצות פיו למעט הארגון המדובר? האם זהו אותו משל של הילד הבודד שהעז לטעון ש"המלך הוא ערום"?

שנית, מדינת-ישראל היא גם מאוד מעניינת בהקשר של "העמדת הצבא במקומו". לא מזמן חיילת ששרתה כפקידה פעלה כנגד צה"ל והבילה להדחתו (בבושה וכלימה) של מפקד גדוד בעל עתיד מבטיח, על רקע פרשייה מינית. מערכת משפטית משומנת עמדה מאחוריה, והיא הביאה את צה"ל להחלטה חדה. אסור לשכוח בהקשר הזה שהמקרה קיבל סיוע תקשורתי בלתי מבוטל מאת כלת פרס ישראל, השדרנית/תחקירנית כרמלה מנשה. עשרות מקרים כאלו אירעו במדינה ב20 השנים האחרונות.

שלישית, כאשר בוחנים את אפשרויות הפעולה של חייל משוחרר כנגד צה"ל הרי שעולם ומלואו עומד לרשותו במצב של עוול, ולו רק הוא חפץ בהגעה לצדק הרי שמרחב הפעולה הוא ענק – מפנייה ישירה למפקדים, דרך נציגת פניות הציבור, דרך נציב קבילות החיילים, ואם הם לא נתנו מזור, התקשורת זמינה, ואם נדרש ניתן להגיע גם עד בג"ץ.

לא ניתן שלא לתמוה – כיצד במדינה בה אפשרויות הפעולה למען צדק כה מגוונות וכה נגישות, עדיין בוחרים חיילים משוחררים להצטרף לארגון שפועל בחסות מקורות מימון כאלו ואחרים, ובדגש על "שדות זרים" , וכל זאת על מנת להביא לצדק ולעשות תיקון בצה"ל. מה באמת הסיפור שלהם?

חשיבה מעמיקה בנדון מעלה 3 אפשרויות: תמימות של החיילים, או חוסר ידע שלהם (שלא לומר יותר מכך), או זדוניות שתכליתה קעקוע יסודות המדינה- אחרת לא ניתן להסביר מדוע לא פנו לערכאות הקיימות, שכאמור מוכיחות עצמן בכל פעם מחדש כאפקטיביות, יש אומרים יותר מידי אפקטיביות.

וכאן חשוב לעמוד על הנקודה, שהרי אם באמת מטרתו של "שוברים שתיקה" היא להוביל לצדק ולתיקון, הרי ברור שלפחות כפי שזה נראה כעת הוא מצליח לעשות את ההיפך הגמור: אותם חיילים נתפסים במחוזותינו כבוגדים, והארגון מיום ליום הופך ללא לגיטימי במסגרת החברה הישראלית. אז במה אתם מועילים שם בארגון הזה?

נניח ובאמת מדובר בחיילים המחפשים מזור ולא מוצאים אותו בשום ערכאה, או לחילופין מדובר בחיילים שאינם מכירים את אפשרויות הפעולה העומדות להם – האם לא ברור שהארגון הזה מעצים את הנזק עבור אותם חיילים? האם מצבם של החיילים האלו השתפר במשהו אחרי שבחרו באפיק הפעולה הזה? ניתן להניח שלא בכדי רובם המוחלט פועל בעילום שם, שכן לאור בחירתם בדרך פעולה זו הם בעצם מציבים את עצמם בצד שנגד המדינה, על כל המשתמע מכך. מדוע בחרו בקו הפעולה הזה, שרק מחמיר את מצבם, שלא לומר לא מביא אותם למקום של צדק ותיקון?

ההיבט היחידי שעולה על הדעת הוא ההיבט הפוליטי: במדינה בה אפשרויות הפעולה כה מגוונות, דווקא ההחלטה לפעול במסגרת ההתאגדות הזו מריחה מפוליטיקה, קרי, ממקום של צבירת עוצמה אנושית שתכליתה השפעה על קבלת החלטות. אולם באילו החלטות מדובר? כאן ברור שמדובר במציאות ביהודה, שומרון ועזה, ולכן זוהי פעילות פוליטית גרידא שמשויכת למחנה השמאל בקשת הפוליטית, ולכן, בואו "נקרא לילד בשמו" – זהו ארגון שמאל שעושה כל אשר ביכולתו על-מנת לשנות את המדיניות של הממשלה בנושא השטחים.

ומכאן נדרש לחזור לשאלת היסוד – מה הקשר בין זה ובין הצדק והתיקון שמבקשים אותם חיילים בגין פקודות פסולות שקיבלו? והתשובה היא ברורה – הקשר הוא קלוש לחלוטין, שהרי אם באמת היו חפצים בכך היו משתמשים בכל מגוון האפשרויות שעומד לרשותם.

הדבר האבסורדי ביותר כאן הוא ניצול ציני של חיילים לשם מטרה פוליטית ברורה, ואם מדובר בחיילים פוסט-טראומטיים הרי שמדובר בדבר חמור מאין כמוהו. אם מדובר בחיילים עם אג'נדה פוליטית, הרי שמה שהם עושים בחו"ל הוא חתרנות, שכן הם פועלים באופן מובהק נגד מוסדות מדינת-ישראל, ובדגש על צה"ל, שהרי הם מבקשים סעד במרחב הבין-לאומי כנגד המדינה שלהם.

לכן, נדרש לקרוא ל-"ילד" הזה בשמו ובכך לשבור את השתיקה: הארגון הזה הוא ארגון חתרני ובוגדני, שבינו ובין עשיית צדק למען חיילים הקשר הוא אפסי, דרכי פעולתו, משמעותם פגיעה במדינה, ודרך מימונו מפוקפקת.

זה, רבותי, גייס חמישי לכל דבר ועניין.

About The Author

רונן הינו אלוף-משנה במילואים, בוגר תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במדעי-המדינה, הכולל מחקר אודות שירות המילואים בישראל. כיום רונן הינו חוקר ומרצה בתחום הביטחון הלאומי. תחום המחקר הנוכחי של רונן עוסק בהשפעת שירות החובה בצה"ל על התפיסה החברתית-תרבותית של הפרט. בנוסף, רונן מרצה ומוביל סדנאות העוסקות בשיפור איכות ההוראה במערכת החינוך.

Related Posts

Leave a Reply

Your email address will not be published.