בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת, חל עידן חדש בפוליטיקה הבינלאומית. באותן שנים שבין 1979 ל-1982, נבחרו שלושה דמויות במדינות מרכזיות בעולם שבחירתן סימנה מהפכה בתודעה הפוליטית המקובלת אז.

מצד אחד, נבחרה מרגרט תאצ'ר ״אשת הברזל״ ב-1979 כראש ממשלת אנגליה. תאצ׳ר הביאה איתה תפיסת עולם שמרנית עם אמונה חזקה בשוק חופשי, רגש פטריוטי חזק ותפיסה ראליסטית בנושאים בינלאומיים.

מצד שני, נבחר רונלד רייגן ב-1982 לכהן כנשיא ארצות הברית. קשה היום לתאר עד כמה בחירתו גרמה למהפכה בתודעה האמריקאית. מאז שנבחר אנו רגילים למצוא מועמד לנשיאות ארה״ב בכל בחירות בצד הרפובליקני, שהוא ממשיך דרכו. רייגן הביא תפיסת עולם שעד אז הייתה פחות מרכזית, התפיסה השמרנית, שמעודדת שוק חופשי, רגש פטריוטי חזק ותפיסה ראליסטית בנושאים בינלאומיים.

בשני המקרים האלו, העם לא התחרט מבחירתו. תאצ'ר נשארה ראש ממשלת אנגליה עד שנת 1990, למשך 11 שנים רצופות. רייגן נשאר נשיא למשך שמונה שנים, המקסימום על פי החוק בארה״ב. ממשיך דרכו ג'ורג' בוש נבחר במקומו, מה שהראה שביעות רצון מתפקודו.

בשני המקרים האלו, אפשר גם לראות הישגים ממשיים: אם בתחילת כהונתם של מנהיגים אלו הקומוניזם היה סכנה אמיתית לעולם המערבי, התפיסות הראליסטיות שלהם עזרו לשבור את הקומוניזם ולנצח אותו.

גם במובן הכלכלי, ההצמדה לערכי השוק החופשי אפשרה צמיחה חסרת תקדים שאנו עד היום ממשיכים ליהנות ממנה.

גם בארץ, בדיוק באותם שנים, היה מהפך. גם בארץ, המהפך בא מימין. המפלגה הלאומית ליברלית – הליכוד, החליפה את המפלגה הסוציאליסטית – מפא"י. אך אצלנו, לצערי, למרות המהפך הפוליטי קשה לדבר על מהפך אמיתי במדיניות הממשלה ובתודעה של הציבור הרחב.

היום, כ-35 שנה אחרי המהפך ההוא, מדינת ישראל עדיין מונהגת על יד תפיסות שמאל. במובן המדיני, אפילו ראש ממשלה ימני מהליכוד מרגיש חייב לקבל את תבנית אוסלו שקודמה על יד השמאל כשהוא מקבל את המושג ״שתי מדינות לשני עמים״. במובן הכלכלי, אפילו ראש ממשלה שהוא מעריץ ידוע של הליברליזם הכלכלי חייב בכל בחירות מחדש להראות הישגים "חברתיים" שאינם קוהרנטיים עם תפיסת עולמו, החל מסובסידיות למיניהן ועד להרחבת השירותים הממשלתיים.

דווקא נתניהו, שאין ספק כלל שהוא בעל השקפת עולם לאומית וליברלית חזקה, או כפי שהיא נקראת בארצות הברית – השקפה שמרנית, בקבלתו את השיח של השמאל מדגיש את הקושי שיש בקידום מדיניות לאומית ליברלית כאן במדינת ישראל.

נתניהו איננו אשם, אפילו להפך. הוא משתמש בכלים הפוליטיים שיש לו היום כדי לנסות בכל זאת לקדם אג'נדה פוליטית שמרנית בלי שהשיח הציבורי בשל לכך. אפילו בתוך מפלגת הליכוד יש מספר רב של ח"כים שאינם בעלי אג'נדה לאומית וליברלית ומעדיפים תפיסות סוציאליסטיות על הליברליזם הכלכלי. לא פלא שראש הממשלה צריך לבחור היטב איך הוא מציג את המדיניות שהוא בא לקדם.

השאלה המרכזית שלי היא: למה השיח הציבורי בארץ כל כך רחוק מהשיח השמרני במדינות אחרות? למה בארץ המהפך הסתיים אך ורק במהפך פוליטי ולא המשיך גם למהפך בשיח הציבורי למרות העובדה שניתן לראות שמדינות רבות ״קצרו את הפירות״ הודות לתפיסות השמרניות האלו.

במדינה שמקדשת את היזמות ומתגאה בהיותה אומת הסטרט-אפ והיא בעצמה סוג של סטרט-אפ, קשה להבין איך אין יותר אנשים שמקדמים תפיסות עולם ליברליות במובן הכלכלי. במדינה שמקשרת את עברה לתקופה התנ"כית ורואה המשכיות מתקופה זו ועד היום, קשה להבין למה תפיסות עולם שמרניות לא תופסות יותר מקום. מדינה שנמצאת באיומים תמידיים, שכבר ניסתה נוסחאות אוטופיות של שלום, אמורה גם להעדיף גישה ראליסטית וזהירה ליחסים בינלאומיים ולוותר על הרעיונות האוטופיים שהוצגו בתהליך אוסלו.

נדמה לי שהתשובה לשאלה היא פשוטה: החברה האזרחית הימנית בארץ מתמקדת בעיקר בשאלות מדיניות או שיש להם קשר ישיר לשאלות המדיניות – הסברה ישראלית, מימון עמותות, התיישבות. אין כיום חברה אזרחית רצינית שמקדמת רעיונות כמו שוק חופשי, ליברליזם כלכלי או תפיסות מוסריות שמרניות. ואפילו במובן המדיני, הימין לא מקדם קידום תודעתי של תפיסות ריאליסטיות ימניות אלא מתמקד בנושאים ספציפיים כגון בנייה בהתיישבות.

לכן, למרות שיש לנו ראש ממשלה שאין ספק בכלל מה דעותיו בנושאים אלו, הוא חייב לדבר בשיח המקובל כי שינוי שיח לא יכול להיעשות על ידי פוליטיקאי אחד, בלי עזרה מהחברה האזרחית.

רייגן נבחר בארצות הברית אחרי תהליך ארוך של שינוי שיח ציבורי, מהקמת עיתון "נשיונל ריוויו", דרך אקדמאים מבריקים כגון ליאו שטראוס שקידמו רעיונות אלו באקדמה, וכלה בכישלונות בבחירות קודמות, כמו הניסיון של ברי גולדווטר להיבחר לנשיאות, שגם אם נכשלו הביאו שיח חדש במרחב הציבורי.

עלינו להקים ולקדם ארגונים שיעשו מהפך בשיח הציבורי בנושאים אלו, על מנת לאפשר למהפך הפוליטי שהתקיים ב-1979 להפוך גם למהפך תודעתי וגם למהפך במדיניות בפועל.

 

 

 

About The Author

דן אילוז, יזם האתר "לאומי ליברלי", הינו מנכ"ל חברת Di Consulting, העוסקת בניהול פרויקטים, קשרי ממשל, ניתוח מדיניות ואסטרטגיה עסקית. דן היה יועץ לענייני חקיקה של סיעת הליכוד בכנסת, עבד במשרד החוץ וגם במטה הבחירות של ניר ברקת. דן הוא עורך דין עם תואר שני במדיניות ציבורית.

Related Posts

Leave a Reply

Your email address will not be published.