אני ימני קודם כל כי אני מאמין בחירות. כמי שמאמין בחירות אני מתנגד להגבלות מיותרות על אנשים וליצירת אילוצים עליהם. חוק, והתערבות ממשלתית, מייצרים הגבלות ואילוצים על האזרח. לכן, אני מבקש להשאיר את החקיקה רק לנושאים בהם היא ממש נדרשת, וגם בנושאים אלו אני מבקש לעצב את החקיקה בצורה שתביא למינימום כפייה. מיעוט הכפייה הזה איננו רק נכון מוסרית, הוא גם נכון ויעיל כלכלית. לכן, אני מאמין בשוק חופשי.

אני ימני גם כי אני מאמין בלאומיות, ובמיוחד בגרסא היהודית שלה: הציונות. לאומיות פירושה קודם כל סולידריות מוגברת כלפי קבוצת האנשים שאליה אני שייך. העולם קיים עם הרבה היררכיות ביחסים שלנו עם חברינו, וכמו שאבא יאהב את בנו יותר מאשר סתם ילד אחר, ראוי שבן אדם ירגיש סולידריות מוגברת כלפי בני הלאום שלו. כמו שאהבה מוגברת לבן שלך לא אומרת שנאה לילד האחר, סולידריות לבני הלאום שלך אינה מבטלת את הסולידריות הבסיסית בין כל בני האדם, אלא מוסיפה עוד רובד נוסף לאנשי הלאום שלך. ולכן, אלחם קודם כל על החירות ועל הזכויות של בני העם שלי. ולכן, בבחירה בין החירות של אויבי העם שלנו לבין החירות וההישרדות של עם ישראל, תמיד אבחר להילחם למען החירות של העם שלי. בשאלה הפלסטינית, אני אנסה למקסם את האוטונומיה של הפלסטינים אך לא אסכן למען זה את קיומה של מדינת ישראל. לכן אני מתנגד לכל הפתרונות של השמאל שתוצאותיהם הינו פגיעה בזכויות של העם היהודי, הרס של עשרות עלפי בתים, וגירוש של מאות אלפי אנשים. לכן אני מתנגד למדינה פלסטינית.

אני ימני כי אני חושש מתפיסות אולם אוטופיות ומאמין בריאליזם, במיוחד ביחסים בינלאומיים. אני חושש מחזון אוטופי לשלום שאין בו כל אחיזה במציאות, ולומד מהניסיון שלנו שכל ויתור טריטוריאלי מביא איתו עוד ועוד פיגועים. הריאליזם הזה מושתת גם בתפיסתו של זאב ז’בוטינסקי, במאמרו המפורסם “קיר הברזל”, שבו הוא לימד אותנו שהדרך לנצח את האויב שלנו ולעשות איתו שלום היא לעקור מליבו את התקווה לחסל אותנו. רק עם צבא חזק ומדיניות תקיפה נוכל להשיג את השלום. לכן אני מאמין ששורש הסכסוך הוא אי-הרצון של מדינות ערב להכיר במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. לכן אני מתנגד לפשרות מול אויבנו כל עוד הם אינם מוכנים להכיר בזכויותינו על הארץ.

אני ימני כי אני מאמין בדמוקרטיה ייצוגית. אני מאמין שהעם איננו טיפש ושלא צריך לכפות עליו את רצונו של מיעוט “נאור” גם אם הם שופטים בתפקידם. לכן אני מתנגד למהפכה החוקתית של אהרון ברק ותומך בכל רפורמה שתחזיר את הכוח לכנסת, ותמעיט במשפטיזציה הנוראית שיש בארץ. שלטון פקידים ושלטון שופטים הינו מנוגד לשלטון העם, ולכן אני מתנגד לו.

אני ימני גם כי אני מאמין בתהליכים היסטוריים. אני נרתע ממהפכות שמבקשות להביא שינויים דרסטיים ומידיים. אני מאמין שאסור להרוס את המוסדות ואת התהליכים שהביאו אותנו למצב שבו אנחנו נמצאים היום, מצב שהינו כנראה הטוב ביותר שהכרנו גם כעם, וגם כאנושות (לפחות עד ההידרדרות של השנים האחרונות באנושות). לכן אני לא מבקש ממנהיגיי “שיעשו משהו, לא אכפת לי מה, רק שיעשו!” אלא מבקש מהם לעשות בתבונה ובזהירות, לשנות דברים לטובה אך בלי מהפכות שהרבה פעמים בסוף משנים לרעה.

 

About The Author

דן אילוז הוא חבר מועצת עיר מטעם התעוררות בירושלים. בעבר היה יועץ לענייני חקיקה של סיעת הליכוד בכנסת. דן הוא עורך דין עם תואר שני במדיניות ציבורית.

Related Posts

One Response

Leave a Reply

Your email address will not be published.