השבוע התפרסם מאמר מרתק על תפיסתו של רוה"מ בנימין נתניהו במוסף שבת של מקור ראשון. המאמר נכתב על יד אסף שגיב, העורך הראשי של הוצאת שלם. אנו משתפים חלק מהמאמר עם לינק למאמר השלם בסוף.

מבקריו מאשימים אותו בחרדה ובהססנות, אךפעולותיו של נתניו מונעות מהשקפה היסטורית ותרבותית מוצקה. בראייתו, נחילי הברברים מסביב אינם מותירים לו ברירה: עליו לנהל קרב בלימה נגד ההיסטוריה

בשנת 146 לפני הספירה נפלה העיר הגדולה קרתגו. בתום מצור שנמשך שלוש שנים פרץ הצבא הרומאי את חומותיה של העיר והחל לנהל קרב מבית לבית כנגד מגִניה הנואשים. הכרך הגדול, שהיה פעם בירתה של אימפריה ימית גאה, עלה בלהבות. חלק מן התושבים העדיפו להשליך עצמם לאש מאשר ליפול בידי הכובשים חדורי תאוות הנקם. הם ידעו היטב כי לא יזכו לרחמים מיד אויביהם המושבעים; מנוי וגמור היה עם הרומאים לא רק להשתלט על קרתגו, אלא להחריבה כליל, למחוק אותה מעל פני האדמה.

מפקד הכוח הרומאי, סקיפיו אמיליאנוס, צפה במתרחש מרחוק. לכאורה, הייתה זו שעתו הגדולה. קרתגו, שנחשבה בעבר ליריבתה הקשה ביותר של הרפובליקה, נוצחה באופן סופי ומוחלט. ועם זאת, למראה העיר הבוערת זלגו דמעות מעיניו. המצביא שעתיד היה לחזור לעירו עטור תהילה נשא קינה, שבה השמיע הרהורים על קצם הבלתי נמנע של עמים, ערים ושושלות, על נפילתם של האשורים, של המדים, של הפרסים ושל המקדונים, שחלשו על אימפריות כבירות. לבסוף מצטט סקיפיו שורות מן ה"איליאדה" של הומרוס: "יבוא יום וטרויה הקדושה תיפול / ופריאם ובני עמו יוכו בחרב".

ההיסטוריון היווני פוליביוס היה עד למתרחש. הוא מספר ששאל את סקיפיו לפשר דבריו, והלה נקב מפורשות בשמה של רומא והודה כי חרד לגורלה כשתהה על שבריריותם של מעשי ידי אנוש. פוליביוס התרשם עמוקות מתשובתו של המצביא הרומאי. "קשה יהיה להעלות על הכתב תובנה חודרת יותר או יאה יותר למדינאי", כתב בחיבורו "ההיסטוריה". "לזכור בעיצומה של ההצלחה את הפכפכותו של הגורל – זהו סימן ההיכר של האדם הגדול והמושלם".

בניגוד למצביא הרומאי המצוטט אצל פוליביוס, ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, טורח להפגין בכל הזדמנות אופטימיות עזה לגבי עתיד עמו וארצו. כנגד הערעור על זכותם של היהודים לשכון לבטח כאומה ריבונית בארצם טוען נתניהו בעקביות כי ישראל אינה תופעה חולפת, וכל מי שמצפה לראותה מסתלקת מן העולם ינחל רק אכזבה ומפח נפש. "היינו כאן ונמשיך להיות כאן לנצח נצחים", הוא חוזר ומצהיר.

הכרזות כאלה, המבטיחות לעם ישראל חסינות מפני כל מה שהיקום עלול להעמיד כנגדו, עשויות לעורר את הרושם כי נתניהו אינו רגיש די הצורך ל"הפכפכותו של הגורל". אלא שהאמת, במקרה הזה, שונה בתכלית. נתניהו, בנו של מלומד דגול ואדם משכיל בזכות עצמו, מודע היטב לכוחות הגאות והשפל המושלים בהיסטוריה. בספרו "מקום תחת השמש", שראה אור ב–1995, הוא מזכיר את הפילוסוף האיטלקי ג'מבטיסטה ויקו, "שביטא מה שנראה לו כחוקיות היסטורית שאין מנוס מפניה: מעגל חייהן של אומות מקיף סדרה צפויה של שלבים – לידה, נעורים, בגרות ומוות".

תרבויות רבות, כותב נתניהו, עברו תהליך זה של צמיחה ושל דעיכה, ובהן האשורים, הבבלים, הפרסים, המצרים, היוונים, הרומאים, בני האינקה, האצטקים, ואפילו "הקומוניסטים של ימינו". רק אומה אחת חמקה, כך נדמה, ממלכודת הגורל ההיסטורי הבלתי נמנע: היהודים. "הם ספגו מהלומות יותר מכל אומה אחרת, ואף על פי כן סירבו לגווע", מסביר נתניהו. "גם ליהודים היו תקופות של שקיעה כמו לאומות אחרות, אבל הם התחמקו מן המוות פעם אחר פעם על ידי לידה מחודשת, שפתחה להם מעגל חיים חדש".

בין שנקבל את השקפתו ההיסטורית של נתניהו ובין אם לאו, חשוב להבין כי אין היא בחזקת פרט שולי. למרבה הצער, פרשנים רבים כבר אינם מגלים עניין בתמונת עולמו של ראש הממשלה. המניעים האמיתיים למעשיו של נתניהו טמונים, כך הם אומרים, באישיותו, ובעיקר בתאוות השררה הבלתי מרוסנת שלו; לאמונותיו נודעת חשיבות משנית, אם בכלל, בעיניהם. ואולם, בניגוד לרושם שחלק מן הפרשנים אלה מבטאים, ספק רב אם נתניהו טרוד רק בחישובים פוליטיים. מהתבטאויותיו ומהתנהלותו עולה בבירור כי לראש ממשלת ישראל תפיסה ברורה מאוד לגבי מקומו בהיסטוריה, תפיסה המכתיבה במידה רבה את מהלכיו בזירה הפנימית והחיצונית.

למאמר השלם, לחצו כאן

About The Author

דן אילוז הוא חבר מועצת עיר מטעם התעוררות בירושלים. בעבר היה יועץ לענייני חקיקה של סיעת הליכוד בכנסת. דן הוא עורך דין עם תואר שני במדיניות ציבורית.

Related Posts

Leave a Reply

Your email address will not be published.