בנימין נתניהו הוא אחד ממנהיגי העולם המדוברים ביותר. זה נכון לא רק כי הוא מנהיג את ישראל – מדינה קטנה אבל מן המדוברות בעולם – אלא גם כי פעמים רבות הוא העמיד את עצמו מול כלל יתר מנהיגי העולם החופשי, תוך שעמד על דעתו בעקשנות בנושאים להם הוא מייחס חשיבות רבה.

לדוגמא, הוא מתח ביקורת חריפה על נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, בבית הלבן, לעיני המצלמות, על כך שדיבר על חזרה של ישראל לגבולות 1967. בדוגמא בולטת אחרת, הוא אתגר את העולם המערבי עם התנגדותו לעסקת הגרעין הנרקמת בין איראן למעצמות.

נסיונות רבים נעשו בכדי להבין מה מניע את נתניהו לנהוג בצורה כזו. חלק מהפרשנים מנתחים את התנהגותו בפשטנות, ותולים אותה באופרטוניזם וברצון של נתניהו לדאוג לעתידו הפוליטי יותר מרצונו לדאוג לעתיד העולם החופשי. הנחה זו, בכל אופן, אינה הוגנת לטעמי.

נתניהו הוא אחד מאנשי המחשבה העמוקים ביותר מבין מנהיגי העולם, וככזה, יש לנסות תחילה להבין את תפיסת העולם שלו, ולנתח את מעשיו בהתאם לתפיסה זו, לפני שמאשימים אותו באופרטוניזם.

נתניהו מגיע ממשפחה רוויה באידאולוגיה. אביו הקריב רבות למען אידאולוגיה זו, כאשר סירב להתיישר לקו המחשבתי והמעשי של מפלגת מפא"י. סירובו העיקש מנע ממנו קריירה אקדמית בארץ שכה אהב, וכפה עליו מעבר לאמריקה. אחיו, יוני, הוא גיבור לאומי. רקע כזה לא מייצר אופרטוניסטים.

בכדי להבין את משנתו של נתניהו, אני מאמין שיש להבין שתי תפיסות עולם משלימות שעומדות בבסיסה. האחת היא הסקפטיסיזים העמוק של אביו. השנייה היא הפילוסופיה השמרנית האמריקאית.

הסקפטיסיזים (הספקנות) של פרופ' נתניהו

לפרופ' בנציון נתניהו ולתמונת עולמו יש השפעה מכרעת על ראש הממשלה. פרופ' נתניהו היה חוקר מבריק של האינקוויזיציה, ששימש כמזכירו האישי של זאב ז'בוטינסקי, מייסדה של הציונות הרוויזיוניסטית, שגם חיי בתקופת השואה. הן נושא המחקר שלו והן אירועי השואה עיצבו את תפיסת עולמו, והעניקו לה מימד סקפטי עמוק.

פרופ' נתניהו פיתח תאוריה ולפיה סבלם של היהודים בתקופת האינקוויזיציה נגרם לא רק בגלל הנהגה אנטישמית, אלא אף כפועל יוצא של התנהגותם של היהודים עצמם, וראייתם האשלייתית את הסובב אותם. לדידו, שביעות הרצון שלהם עיוורה אותם מהסכנה. הוא מתאר את התופעה כהטעיה-עצמית יהודית.

קשה שלא להבחין בביקורת המרומזת כלפי יהדות אירופה, שהתעלמה מהסכנות בתהליך העלייה של הנאצים האנטישמים לשלטון.

לאור תיאוריה זו, מובן מדוע פרופ' נתניהו "הרגיש בבית" בחיקה של הציונות הרוויזיוניסטית מבית מדרשו של ז'בוטינסקי. התנועה הרוויזיוניסטית, שהפכה לאחר מכן לליכוד כפי שאנו מכירים אותו היום, לא דנה על חלומות אוטופיים או דיברה במונחים בסגנון הזה, דוגמת "תיקון עולם" ו"יהודי חדש", אלא על תכנית נטועה במציאות של חיזוק העם היהודי באמצעות הדרכת העם להגנה עצמית כאומה.

התפיסה הזאת, שמתנגדת באופן בוטה לתפיסות עולם אוטופיות היא זו שעיצבה את נתניהו כריאליסט, המתווכח בעקביות על כוונותיהן הטהורות של הפרטנרים למשא-ומתן מהצד הפלסטיני. היא זו שגורמת לנתניהו להתעקש למקד את הדיון על דרישות הביטחון של מדינת היהודים בכל פעם שמזכירים אפשרות להסכם קבע עם הפלסטינים.

נתניהו ניגש למשא-מתן עם הנחת היסוד שאין לבטוח בפרטנר עימו הוא בא בדברים. יתרה על כך, גם אם ניתן לבטוח בפרטנר ספציפי כזה או אחר, מי יודע מי יבוא במקומו בעוד כמה שנים? לתפיסתו, יש להימנע מהטעיה-עצמית יהודית ולא לאפשר לאשליה לסמא את עיני העם ולפגוע בבטחון המדינה.

זה גם מה שמפריע לנתניהו כל כך בעסקת הגרעין בין המעצמות לאיראן. כל עוד העסקה תלויה ברצונה הטוב של הנהגה האיראנית, זו שקוראת להשמדת המדינה היהודית ותומכת בארגוני טרור הפוגעים בישראל, נתניהו רואה את העסקה ככזאת שיהיו לה השלכות נוראיות, שאליה יש להתנגד בכל תוקף. שוב, ראיית העולם האוטופית שהעולם המערבי מאמץ בחום, ומובלת בידי ברק אובמה, שהכריז על "התחלה חדשה" במזרח התיכון באופן דומה מאוד לשמעון פרס שבזמנו הודיע על "מזרח תיכון חדש", מהווה בעיני נתניהו סכנה קיומית לישראל.

תפיסת שמרנית פוליטית

הזהירות הזאת והסקפטיסיזם של ביבי לא נובעים רק ממשנתו של אביו המנוח. כאמור, נתניהו, שבילה חלק משמעותי מחייו בארצות הברית, מושפע עד מאוד מתפיסת העולם של התנועה הפוליטית השמרנית האמריקאית.

שמרנים מאז ומעולם הסתייגו מלאמץ תפיסות עולם אוטופיות של אנשי הקידמה. בזמן שהעולם נמצא במירוץ מתמיד קדימה בלי להתחשב בקורבנות שהחברה מקריבה תוך כדי "התקדמות", השמרנים מבקשים מאיתנו להיאזר בסבלנות ולא לבצע שינויים משמעותיים מבלי להקדיש לכך מחשבה.

וויליאם באקלי, שייסד ב-1955 את כתב העת “National Review”, הוגה דעות שמרני בר השפעה, שמוכר כמחייה המחשבה השמרנית באמריקה, מתאר בהצהרת הכוונות של המגזין את השמרן כ"אדם שעומד אל מול ההסטוריה וצועק 'עצרו', בעת בה איש לא נוטה לעשות זאת, ולאיש גם אין סבלנות להקשיב למי שזועק זאת. "

האם זו לא בדיוק המשימה שראש הממשלה לקח על עצמו?

בזמן שהעולם מיהר קדימה עם העסקה עם איראן, ושהממשל אמריקאי הפציר במזלזלים להאמין בעסקה, נתניהו – מדוכן הנאומים על במת הקונגרס האמריקאי – עמד על שלו וצעק 'עצור!' וזאת לא הפעם הראשונה שהוא נהג כך.

במהלך גיבוש הסכמי אוסלו, בזמן שהעולם כולו הוקסם מהחזון האוטופי של שלום והתחושה הכמו משיחית של דור המילניום שהגיע הקץ למלחמות, או "סוף ההסטוריה", אם להשאיל את המונח של פרנסיס פוקויאמה, נתניהו עמד וצעק 'עצרו!' בזמן שאף אחד לא הסכים להקשיב. כעבור שנים מעטות כל העולם כבר ראה את הפנים האמיתיות של הארכי-טרוריסט יאסר עראפת והבין שנתניהו צדק.

היום, אפילו השמאל הישראלי הפסיק לדבר במונחים אוטופיים על הסכמי שלום ודן על מהלכים וויתורים חד צדדיים שישראל צריכה לנקוט בהם.

דרכו של נתניהו היא הנכונה

השילוב הזה, של הסקפטיסיזם החזק אותו ירש מאביו, לצד המוטיבציה שלו למנוע מההסטוריה להתעצב באופן שלילי שירש מהשמרנות האמריקאית, מסביר למה נתניהו נוקט באופן עקבי עמדה נגדית לתפיסות עולם אוטופיות כאלה ואחרות.

למעשה, גם אובמה בעצמו מודה שכאן טמון הפער בינו לבין ביבי. בראיון לערוץ 2, אובמה ניסה להעביר בעדינות ביקורת על נתניהו. ברם, נדמה שמילותיו המרומזות של אובמה חיזקו אף יותר את דעתם של התומכים בגישתו הזהירה של ראש הממשלה.

"אנו מנסים תמיד לאזן בין הפוליטיקה של התקווה לפוליטיקה של הפחד", הסביר אובמה.

"בהתחשב בהמולה ובכאוס השורר במזרח התיכון, התקווה לאביב הערבי שהפכה להרס של מקומות כמו סוריה, ההתרוממות של דאע"ש, הביטויים החוזרים ונשנים של אנטישמיות ואנטי ישראליות, שמוטמעים עמוק בתודעה הערבית, הטילים מרצועת עזה, תהליך ההתחמשות של חיזבאללה – כל אלה, ובצדק, גורמים לישראלים לדאוג קודם כל לבטחונם".

אובמה המשיך: "אני מאמין שראש הממשלה נתניהו השפיע המון על צורת המחשבה הזאת; שהמחשבה על שלום היא נאיבית; ראייה של הרע ולא ראייה של הטוב העשוי לצמוח ממהלך עם פרטנרים ערבים או פלסטינים. אני מאמין שהפוליטיקה הזאת והפחדים האלה הם אלו שמניעים את תגובות הממשלה הנוכחית. ואני מבין את זה. אבל אני טוען שמה שנראה בטווח הקצר כנבון וזהיר, יכול בטווח הארוך להוכיח את עצמו כטעות".

הבעיה בתפיסה של אובמה היא שההסטוריה הקרובה מוכיחה לנו שזהירות היא הדרך הנכונה, בזמן שפרויקטים אוטופיים נכשלו בזה אחר זה. הדוגמאות שהוא עצמו העלה בראיון מראה שההסטוריה תומכת בטיעוניו של נתניהו, ולא בטיעוניו שלו. אחרי הכל, אובמה עודד בהתלהבות את האביב הערבי, בעוד שנתניהו הביע חששות זהירות כבר מהיום הראשון.

העלייה של המדינה האיסלאמית והמצב הנוכחי בסוריה הן תוצר ישיר של מדיניות המאמצת לקירבה שינויים וקידמה באופן לא מחושב.

נתניהו זוכה היום לביקורות בידי רבים שרואים בו חסם לשינוי חיובי. עם זאת, ההיסטוריה נוטה לשפוט אנשים מסוג זה כיחידי סגולה עיקשים שמחו נגד טעויות מסוכנות. בזמן שאנו תמיד מקווים שתחזיות קודרות הן שקריות, אפילו אם הן שלנו, ההגיון מצביע שכך נתניהו ייזכר בספרי ההסטוריה.

 

About The Author

דן אילוז, יזם האתר "לאומי ליברלי", הינו מנכ"ל חברת Di Consulting, העוסקת בניהול פרויקטים, קשרי ממשל, ניתוח מדיניות ואסטרטגיה עסקית. דן היה יועץ לענייני חקיקה של סיעת הליכוד בכנסת, עבד במשרד החוץ וגם במטה הבחירות של ניר ברקת. דן הוא עורך דין עם תואר שני במדיניות ציבורית.

Related Posts

Leave a Reply

Your email address will not be published.