מה הדרך האופטימלית לבחור את המועמדים שירכיבו את הרשימה של המפלגה בבחירות לכנסת? אין תשובה פשוטה לשאלה הזאת. לכל שיטה יש את היתרונות והחסרונות שלה והשיקול צריך להתמקד במאזן הכללי ומה עדיף לנו.

קיימות בישראל שלוש שיטות להרכבת רשימה:

1. הועדה המסדרת: וועדה, מועצת חכמים, או סתם איש אחד, קובעים מי יתמודד ברשימה. זו השיטה הרווחת בישראל. המפלגות החרדיות, יש עתיד, ישראל ביתנו וכולנו פועלים על פי השיטה הזאת. היתרון ברור: אפשר להרכיב רשימה נאמנה למנהיגים ולערכים של המפלגה, איכותית – בתיאוריה – עם רק אנשים בעלי רקורד מרשים, ולקבל ח״כים צייתנים שיידעו ליישם את מצע המפלגה או רצון המנהיג.

מנגד, שיטה זו נוטה לדכא את הפעילות הפוליטית בתוך המפלגה, ולמנוע ממנה לגייס כוחות חדשים ולהתחבר לעם באופן אמיתי. הדרך היחידה להתקדם היא להתחבב על המנהיג וסביבתו ובמקום לייצר רשימה איכותית בפועל הוועדה נוטה לבחור אנשים על בסיס הנאמנות האישית ולחסל כל דמות שעשויה להוות איום על ההנהגה.
שיטה זו מחסלת את הדיון הפוליטי והערכי הפנימי ובסופו של דבר הופכת את המפלגה לכלי בשירות קבוצה קטנה. ובלי חיים פנימיים, מפלגה נוטה לדעוך ולמות ובכל מקרה לא יכולה להגיע לעמדת מפגלת שלטון.

2. בחירות על ידי המרכז: זו הייתה השיטה הנהוגה במפלגות הגדולות בעבר, והיום היא קיימת במר״צ. השיטה נותנת כוח לפעילים הבכירים ומחזקת את מעמדם במפלגה. היא מתמרצת את הפעילות הפוליטית בתור המפלגה ומאפשרת לכוחות חדשים לצמוח מהשטח.
החסרונות ידועים: מספר מצומצם של מצביעים מעודד שחיתות ובחירת מועמדים על סמך הטבות וג׳ובים שיחלקו לאחר היבחרותם. היא גם מרחיקה את המתפקדים הפשוטים שאינם בעלי השפעה אמיתית על התהליך. זה אולי לא היה נכון בעבר כשלא היו פריימריז, אבל עכשיו שהשיטה קיימת וידועה, המתפקדים הרבה פחות מוכנים לסבול את שלילת זכויותהם.

3. שיטת הפריימריז: מדובר בשיטה כמעט יחודית לישראל בעולם. פריימריז קיימים במדינות אחרות אבל רק לבחירת מנהיג המפלגה או המועמד לתפקיד מסוים, לא כדי לבחור רשימה שלמה. השיטה מיושמת היום בליכוד, בעבודה ובבית היהודי. היא משלבת את היתרונות של הבחירות על ידי המרכז עם מתן קול לכל מתפקד וביזור כוחן של קבוצות אינטרסנטיות – לפחות באופן תיאורטי.
ישנן כמה בעיות בכל זאת: קודם כל, ככל שכמות המצביעים גדולה ומפוזרת בכל הארץ, כך מתעורר הצורך במימון גדול יותר. הפריימריז עולים המון כסף, במיוחד למי שמתמודד ברשימה הארצית. זה נותן יתרון לבעלי ממון ולבעלי קשרים טובים עם בעלי ממון על חשבון מתמודדים פשוטים. בנוסף, בפועל, מעל 80% מהמתפקדים נפקדו על ידי קבלני קולות ופעילים מרכזיים. יש מעט מאוד מתפקדים חופשיים שמצביעים על פי מצפונם. השיטה גם מאפשרת לקבוצות אינטרסנטיות מאורגנות לזכות בהשפעה חסרת פרופורציות במפלגה: וועדי עובדים, קבוצות לחץ למיניהן וכדומה. בסופו של דבר, החשש הוא שהרשימה לא תייצג נאמנה את ערכיהם של מצביעי הליכוד אלא אינטרסים של קבוצות מאורגנות.

איך למנוע את זה ? חברי מרכז רבים דוחפים מסיבות ברורות לחזרה לבחירות על ידי המרכז. גילוי נאות: אני חבר מרכז ומתנגד לצעד זה. בטווח הקצר השפעתן של הקבוצות הזרות תיקטן כי בינתיים אין להן הרבה נציגים במרכז, אבל בבחירות למרכז הבא הן כבר יכניסו את אנשיהן וזה כבר לא ישנה.

אז מה לעשות ? אני מציע לקבל השראה מעריכת הפריימריז במדינות האחרות. הפריימריז בישראל שמורות רק לחברי המפלגה, ובמקרה של הליכוד, רק לחברי המפלגה ששילמו את דמי החברות לפחות 16 חודשים ברציפות. אך מפלגות רבות בחו״ל עורכות פריימריז פתוחים לכל הציבור ומושכות מיליוני מצביעים. העיקרון פשוט – כל מי שרוצה להצביע יכול. אפשר לדרוש הרשמה מראש וחתימה על מסמך עקרונות של הזדהות עם ערכי המפלגה. אפשר לדרוש תשלום סמלי של 10 או 20 ש״ח. אבל המטרה היא לגרום לכך שמאות אלפי ישראלים המזדהים עם הליכוד יבואו להצביע, יבטלו את כוחם של הקבוצות הזרות, ויבחרו רשימה אשר משקפת את רצון הבוחרים. מאות אלפי האנשים הללו שהצביעו בפריימריז גם ירגישו מחויבות להצביע ליכוד ביום הבחירות ויביאו איתם את בני משפחתם וחבריהם. שיתוף הציבור ותחושת השקיפות יגבירו את האמון במערכת ובמפלגה על חשבון המתחרים של הליכוד.

החשש העיקרי הוא מהצבעתם המסיבית של אנשי שמאל או ימין קיצוני, שכל אחד ירצה למשוך לכיוונו. אבל מדובר בחשש שווא. קודם כל, כי זה כבר אפשרי היום – אנשי שמאל וימין קיצוני עם מוטיבציה גבוהה מתפקדים לליכוד. אין הרבה אנשים שיעשו את זה ודווקא משקלם הוא יותר גדול בתוך 100,000 מתפקדים מאשר בקרב מאות אלפי מצביעים. אין הרבה אנשים שמוכנים לתחום על הזדהות על מפלגה שאינם מאמינים בה. בכל מקרה, הם יכולים להצביע רק למי שמועמד, וגם אם יש מועמדים יותר קרובים אליהם בקצוות, עדיין מדובר אנשי ליכוד. ובנוסף, מצביעי שמאל וימין קיצוני שירצו להשפיע על הרשימה ינטרלו אחד את השני – ולא רק שמאלנים מול ימניים קיצוניים – כי חלק ממבציעי השמאל ירצו לבחור במועמדים יותר שמאליים בעוד שחלק אחר ירצו דווקא לחזק את הימין הקיצוני בליכוד כדי ״להפחיד״ את הציבור – וכנ״ל לגבי ימניים קיצוניים.
בסופו של דבר, ההשפעה תהיה שולית בעוד שהרווח הפוטנציאלי עצום: גם ניטרול הקבוצות הזרות, וגם הגדלת כוחה של המפלגה.

אני מציע ליישם את השיטה הזאת רק לרשימה הארצית ולהשאיר את המשבצות בידי המרכז או המתפקדים על מנת לתת סיכוי אמיתי לפעילים שצמחו מהשטח גם להיכנס לרשימה.

One Response

  1. Avraham.rosenblum@mail.huji.ac.il'
    אבי

    הבעיה היא שעשרות אלפי אנשים יבטלו את החברות שלהם והמפלגה תפסיד הרבה מהכסף שדרוש לפעילות שלה.
    אם כבר, הייתי הולך על מודל בו חברי המפלגה בוחרים מס' גבוה של מועמדים שיכללו ברשימה שתעמוד לבחירת הציבור הרחב ביום הבחירות כחלק מהצבעה למפלגה דהיינו, מי שבוחר בליכוד יעשה זאת על גבי דף שיהיו בו מאה מועמדים שמתוכם הוא יבחר עשרה מועמדים.

    הגב

Leave a Reply

Your email address will not be published.