פורסם לא מכבר כי יצחק הרצוג ובנימין נתניהו מנהלים ביניהם שיח בהקשר חבירה לממשלת אחדות, והשאלה הנשאלת היא – לשם מה, ומהם היתרונות הגלומים במהלך זה.

ראשית, אין ספק שהרחבת הממשלה מאפשרת לנתניהו מרחב תמרון נוח יותר תוך צמצום יכולת המיקוח של שותפות קואליציוניות בעלות אג'נדה סקטוריאלית.

שנית, איזון הקו המדיני ישרת את מדינת ישראל בטווח הקצר אל מול גלי האניטישמיות והחרמות, שמהווים איום על הביטחון הלאומי שלנו, הן בהקשר הביטחוני והן בהקשר הכלכלי.

שלישית, צירוף מפלגת העבודה יאפשר לנתניהו לחדש את ערוץ המשא ומתן עם הרשות הפלסטינית, מהלך שיש בו כדי להרגיע את השטח ולשנות את האווירה, גם בתוך החברה הישראלית. וכאן, לטעמי, מצוי היתרון הגדול ביותר שנדמה כי הוא חיוני בעת הזו – מיתון השיח בחברה, תוך הקרנה מנהיגותית של אחדות ושותפות. אין ספק שהשיח היום הוא בעייתי, מטריד, ועשוי להוביל למדרון תלול.

האם יש חיסרון למהלך כזה?

עניינית אין חסרונות. אין ספק שהמהלך דורש פשרות, אך יתרונותיו בעת הזו עולים על חסרונותיו שנדמה שהם איזוטריים לחלוטין, גם אם מפלגת הבית היהודי תפרוש או שהחלק הקיצוני בה יפרוש (אריאל וסמוטריץ' שתרומתם מוטלת בספק).

כל זאת טוב ויפה, ואפילו רומנטי, אלא שבמפלגת העבודה נדמה כי מספר דמויות מפתח יעשו כל שהם יכולים על-מנת לטרפד מהלך כה מבורך למדינה ולחברה. מדהים לראות שדווקא המפלגה שמחפשת אחווה, סולידריות ותקווה כל-כך מפולגת כאשר אפשרות כזו עולה לסדר היום. ממש מהומה ומבולקה.

צירוף מפלגת העבודה לממשלה הוא מהלך מנצח עובר הרצוג – הוא יחזק את הרלוונטיות שלו, יאפשר למספר גורמים איכותיים לקחת אחריות על נושאים חשובים ולקדמם, ומעל הכל יוכיח שהרצוג מסוגל להנהיג את החבורה האליטיסטית הזו שמתנהגת יותר גרוע מכל אספסוף פוליטי.

כפי שזה נראה בעת הזו לפחות, צריך לקרות משהו מאוד חריג כדי שערימת המתוסכלים המכונה "מחנה ציוני" תיקח על עצמה אחריות ממלכתית ותצטרף לממשלה. הרי כפי שנראית היום המפה הפוליטי אין להם סיכוי להוביל את המדינה ב-20 השנה הקרובות. באופוזיציה הם חיוורים, וכל מה שהם עשו עד כה הוא חיזוק מעמדו של הפרזנטור הנאה יאיר לפיד.

אין ספק שהרצוג מבין את גודל ההזדמנות, אולם בכלל לא בטוח שהוא מסוגל להוביל את המהלך הזה בתוך המפלגה עצמה- כולם זוכרים מה הייתה התוצאה של חבירת אהוד ברק לנתניהו, האם יש סיבה שהפעם זה יראה אחרת? למען האמת, קשה לדמיין זאת.

לכן, אחד משתיים, או ששוב העבודה תתפצל, בתצורת "עצמאות", או שלא תהיה ממשלת אחדות. קשה לראות את שפיר, בהלול, ועוד כמה חברים נכנסים לקואליציה עם הליכוד, שלא לדבר על הבית היהודי. האם הרצוג יהיה מוכן ללכת עד הסוף גם כשהמשמעות היא הסתכנות בפילוג? שאלה מעניינת.

עד כה קשה היה לזהות מהלכים אותם הוביל הרצוג מאז מרץ 2015, גם הנאומים שלו כנגד הממשלה היו חיוורים, את המאבק על מתווה הגז הובילה יחימוביץ', ונראה היה שפרשת החקירה תגמור אותו פוליטית. חבירה לאחדות וקבלת תיק החוץ היוקרתי מאוד תחזק את הרצוג והוא מבין שהקריירה הפוליטית שלו עשויה לפרוח בהינתן מהלך מסוג זה.

כשבוחנים את חברי העבודה אחד-אחד נראה שיש גרעין של 2-3 חברי כנסת שימררו את חייו של הרצוג בתהליך הזה אבל הוא יכול להתגבר עליהם בטקטיקה נכונה. אין ספק שעד כה הוא הצליח לשמור על ממלכתיות כלפי הממשלה, ואותם חברי כנסת יועמדו בפני ברירה – פיצול מהמפלגה תוך סיכון בחיסול פוליטי, או כניסה תוך נטילת כדור בחילה. והיו דברים מעולם.

אסתכן בהערכה – ממשלת נתניהו תורחב, וזו משום הסיבה שבעת הזו יש אינטרס משותף חזק של רוב השחקנים במהלך הזה. כאמור, יש בו לא מעט יתרונות בתרומה לעם ישראל.

About The Author

רונן הינו אלוף-משנה במילואים, בוגר תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במדעי-המדינה, הכולל מחקר אודות שירות המילואים בישראל. כיום רונן הינו חוקר ומרצה בתחום הביטחון הלאומי. תחום המחקר הנוכחי של רונן עוסק בהשפעת שירות החובה בצה"ל על התפיסה החברתית-תרבותית של הפרט. בנוסף, רונן מרצה ומוביל סדנאות העוסקות בשיפור איכות ההוראה במערכת החינוך.

Related Posts

Leave a Reply

Your email address will not be published.