השבוע חזר הרעיון של יום א' חופשי שנשמע, כמו כל רעיון סוציאלי, מבריק ויפה. מי לא רוצה עוד יום חופש? לכאורה עוד יום חופש מיטיב עם ציבור העובדים ולכאורה אף מסייע למשפחות שאין להם טיפת הפסקה.

זה מזכיר את התקופה שכל אחד היה תלמיד בבית ספר בו כל יום חופש, אפילו שיעור חופשי, היה נחשב דבר גדול. אך, האמת היא שלכל שנה יש הספק לימודים שצריך להספיק, ואם החסירו יום, יהיה צריך להשלים את החומר ליום אחר, ואולי אף יווצר עומס בסוף השנה שיצריך ימים נוספים על חשבון החופש הגדול.

יום שבתון יהיה עוד יותר חמור. מי שפרנסתו מספקת הרשות מבחינתו לקחת חופשה יכול כבר היום לעשות זאת ואינו צריך ליום שבתון מיוחד. אך לעובדים החלשים, שכל שעת עבודה יקרה להם הדבר יהיה נזק גדול. אם בסה"כ יהיו פחות שעות עבודה בשבוע מבעבר, ושגם מי שירצה לעבוד לא יוכל באותו יום, כל מעסיק יעדיף לוותר על העובדים חלשים בכדי לקחת עובדים איכותיים שמספיקים יותר בפחות זמן וכך באופן הישיר ביותר העובדים החלשים והבינונים נפגעים ישירות. ובכלל פחות ימי עבודה פוגעים באיכות התעשיה והתפוקה במשק תהיה פחות איכותית.

תמיד יש הרגשה של חוסר מנוחה בזמן שיגרה, אדם שרגיל לעבוד יום בשבוע גם ירגיש שהוא עובד וחסר לו הפסקה כי השיגרה שוחקת. כך גם אצל הישראלים. אך אני רוצה לטעון שבישראל אין בכלל חמישה ימי עבודה מלאים.

אם מסתכלים בממוצע אצל חלק ניכר מאוד מאזרחי המדינה, מלבד שבת שזה כבר יום שבתון, יום שישי מעט מאוד עובדים, יום שלישי נחשב ליום עם תפוקה חלשה מאוד, ואף יום רביעי אצל אחוז לא מבוטל זה דומא ליום שלישי.

"ששת ימים תעבוד וביום השביעי שבת וינפש" קיבלנו בתורה. בואו ננסה קודם כל להגיע לחמישי ימי עבודה אמתיים.

One Response

Leave a Reply

Your email address will not be published.