אין ספק, השבועות האחרונים מזכירים לכולם מדוע נתניהו נמצא בדרך הנכונה להבטיח את כהונתו עד 2019 ולשבור את השיא של בן גוריון כראש הממשלה שכיהן את פרק הזמן הארוך ביותר. המהלכים הפוליטיים האחרונים מזכירים מהלכים של פרנק אנדרווד נשיא ארה"ב בסדרה "בית הקלפים" וההשוואות מתבקשות.

נתניהו לקח נשימה עמוקה, החליט לא לשמוע לביקורות עד אשר ימצה הליכים. הוא הזמין את בוז'י לשולחן המו"מ, הסכים לוויתורים מולו, חלקם אף הסבו לו נזק ציבורי גדול בליכוד בפרט ובציבור בכלל, אבל הוא ידע שהוא ייזכר על תוצאות בלבד לא על דיבורים, אז הוא המשיך.

בינתיים, גברו קולות בליכוד – לא בוז'י! ליברמן הוא השותף הטבעי, ובצדק. ההפתעה היחידה היתה כאשר שרים שנחשבים למקורבים לנתניהו כגון השרים אלקין ולוין הצטרפו למקהלת הקריאות "ליברמן תצטרף". היתה תחושה שקורה פה אחד משניים: או שנתניהו איבד אחיזה אפילו בקרב מקורביו או שהבלון שנתניהו שיגר לאוויר בדמותו של בוז'י נועד למעשה לגרור את ליברמן לקואליציה. ליברמן הבין שזה או עכשיו או לעולם לא. הוא גם הבין שאם לא ייכנס ובמקומו תכנס מפלגת העבודה, הוא ישלם על כך בבחירות הבאות וכך נלכד במלכודת של נתניהו.

נתניהו וליברמן מכירים כבר שנים, ברור לכולם שברגע שליברמן מגיע לפגישה זה למעשה בשביל הפרטים האחרונים. בוז'י כנראה איבד את היום סופית את ראשות מפלגת העבודה, נתניהו נחלץ מאיומי ח"כים בודדים כדוגמת סמוטריץ' וחזן ומאפשר לעצמו יציבות שלטונית.

 

כשמתסכלים על המהלכים האחרונים מתחדדת ההבנה מה גרם לנצחון הליכוד בבחירות האחרונות: מול התרגילים הפוליטים של הרשות ושל אובמה, הציבור מבין שנתניהו יודע לעמוד ולשחק את המשחק הפוליטי בצורה מעוררת השראה. בוז'י? ובכן…

 

About The Author

בן 30, נשוי ואב לשניים. שימש ככתב כלכלי באתר "מידה" וכחוקר בפורום קהלת. כיום מכהן כחבר מועצת העיר ירושלים.

Related Posts

Leave a Reply

Your email address will not be published.