דווקא לא ההתפקדות של הצל לליכוד הייתה צריכה להעלות ביקורת חריפה מצד הברנג'ה התקשורתית, אלא ההתפקדות של הרב חיים אמסלם לבית היהודי.

הצל התפקד לליכוד. התקשורת כמובן קפצה על ההזדמנות כדי לתקוף את הליכוד. אכן, הצל הוא עוף מוזר בליכוד, ובטח שלא מייצג את הערכים הלאומים ליברלים של המפלגה, של מנחם בגין ושל ז'בוטינסקי. ח"כ אורן חזן חייב הסברים למתפקדי המפלגה על הגיוס המוזר הזה. אין ספק שצריכים לעלות על המשמר ולוודא שהוא לא יצליח בניסיון ההשתלטות שלו על המפלגה.

ובכל זאת, התפקדות של אנשים למפלגות שהם לא באמת שייכים לה איננו האיום הגדול ביותר על מפלגות היום. אכן, רבים ניסו כבר "להשתלט" על הליכוד וכולם נכשלו. יש בכל זאת איום אחר: זלזול בנאמנות המפלגתית.

מפלגה היא לא רק כלי לקידום עצמי או לחיפוש ג'וב בעולם הפוליטי. מפלגה היא בית אידאולוגי. לכל מפלגה יש דרך אידאולוגית שונה שהיא באה לממש. מעבר ממפלגה אחת לשניה צריך לקרות רק במקרה קיצון – כשהאדם שינה את דעותיו או כשהמפלגה השתנתה בצורה משמעותית (דבר שכמעט לא קורה).

על הדוגמא של ציפי לבני כדאי להתעכב: לבני דווקא צדקה כשהיא עברה מהליכוד לקדימה. היא שינתה את דעותיה וכבר לא הזדהתה עם הערכים של הליכוד. המקום שלה כבר לא היה בדרך האידאולוגית של מח"ל. אך הבעיה היא עם השינויים בהמשך – מקדימה לתנועה למחנה הציוני. כל בחירות מפלגה אחרת רק כדי להיבחר ולהיצמד לכיסא.

לבני הקפיטליסטית מצאה בית בברית עם מפא"י רק כדי לסדר לעצמה ג'וב. איזה זלזול במסגרת המפלגתית!

גם בימין יש תופעה דומה. כשהרב חיים אמסלם, אדם שאני מעריך במיוחד, הכריז שהוא ירוץ במסגרת הבית היהודי, הזדעזעתי מההחלטה. גם הוא צדק כשהוא עזב את ש"ס לפני מספר שנים כשהוא כבר לא היה בית אידאולוגי עבורו. אך מאז, הוא עובר בכל מערכת בחירות למקום חדש: מעם שלם, לליכוד, לבית היהודי.

13692504_10206007438059303_3275501625556994066_n

בכלל, שניה לפני שהתפקד, הרב חיים תקף בחריפות את הבית היהודי.

נכון, הוא יכול לתרץ כמה תירוצים: הבית היהודי משתנה מאז ועדת ביטון, וכו. אך לצערי יש ריח חזק של אופורטוניזם פוליטי כשיודעים שההתפקדות באה דווקא כשביטלו את המפקד הקודם בבית היהודי (של 70000 איש) ומתחילים מפקד חדש, עם הזדמנות לצבור כוח משמעותי במגרש חדש.

ובכלל, צריך לדרוש מפוליטיקאים עקביות ונאמנות פוליטית. לא להגיד: "אבל בכלל אף אחד לא עקבי" אלא לדרוש את אותה עקביות. אסור לנו לשכוח: פוליטיקאים עובדים אצלנו.

אינני בא לטעון שנאמנות מפלגתית צריכה להיות הדבר היחיד שמנחה בוחר בפריימריז. יש מספר שיקולים אחרים ויש סיבות מעולות לתמוך ברב אמסלם. אך זה חייב גם לבוא בחשבון. בשבת התפרסם ראיון רחב איתו על הצטרפותו לבית היהודי במקור ראשון והמראיין בכלל לא שאלה אותו שאלה אחת על הנושא הזה. זהו לא מצב תקין.

גם בליכוד יש לנו אנשים שעברו ממפלגה למפלגה. עד היום צחי הנגבי ואבי דיכטר משלמים מחיר בפריימריז על עברם בקדימה. וטוב שכך. כל פעם עולה השאלה: נו, למה עברתם ממפלגה למפלגה. בסוף אנשים משקללים את תשובתם עם מגוון שיקולים ובחרים בהם בפריימריז, אך עצם השאלה חשובה, ואסור שהשיקול של נאמנות מפלגתית יעלם.

אם ערך הנאמנות המפלגתית יעלם, אז מפלגות באמת יהפכו לכלי ריק לקידום אישי בזירה הפוליטית, במקום להיות בית אידאולוגי. ואם זה יהיה המצב, אז הפגיעה במוסד המפלגה יהיה הרבה יותר קשה מאשר כל ניסיון לא מוצלח להשתלט על מפלגה כזאת או אחרת. הדרך משם להשתלטות של גורם חיצוני על המפלגה קצרה מאוד.

עלינו לדרוש שוב ושוב מהמנהיגים שלנו עקביות ונאמנות לדרך שהם בחרו.

About The Author

דן אילוז, יזם האתר "לאומי ליברלי", הינו מנכ"ל חברת Di Consulting, העוסקת בניהול פרויקטים, קשרי ממשל, ניתוח מדיניות ואסטרטגיה עסקית. דן היה יועץ לענייני חקיקה של סיעת הליכוד בכנסת, עבד במשרד החוץ וגם במטה הבחירות של ניר ברקת. דן הוא עורך דין עם תואר שני במדיניות ציבורית.

Related Posts

Leave a Reply

Your email address will not be published.