פרשת התאגיד היא תחילת סופה של ממשלת נתניהו הרביעית, שקמה מלכתחילה על בסיס צר, עם קושי רב לחבר בין אינטרסים ובין כוחות. מאז הממשלה "הצליחה"  להכנס, כך נדמה, לכל בור אפשרי שהיה בדרך: פרשת בחירת המפכ"ל, תמרוני מתווה הגז, מלחמות רגב והאומנים, סיפורי בוגי ואזריה, הרכבת וכץ, וכעת משחקי ביטן, יו"ר הקואליציה, שהחליט לנהל את המדינה בשלל סוגיות מדיור ועד תקשורת.

עד כה, הצליח נתניהו בכישרון רב למתן את הריבים, להוביל להחלטות ולזוז. לאט אבל זז. אולם פרשת התאגיד מסמנת תהום אליה דוהרת הממשלה ואף אחד, כך נדמה, לא לוחץ על הבלם. לא, אין מדובר בסוגיה גורלית למדינה, גם לא מתקרב, אך עם זאת הניסיון לבטל רפורמה על-רקע (כאילו) של חוסר צורך וקושי תקציבי, הם מיסוך אחד גדול למצב שנוצר בתנועת הליכוד, ואי-עצירתו בזמן הובילה למעשה למשבר שחושף את הבעיה האמיתית: ה"מלפפונים" לא מפסיקים להכות ב"גנן".

בואו ניזכר, מאיפה הגיע רעיון התאגיד – שר בממשלה בשם גלעד ארדן, "רק" מספר אחד ברשימה, הוביל רפורמה, וזו הייתה השורה התחתונה שלה. התהליך מתחיל, אנשים מצטרפים, ו…. הופה, "זה לא מתאים". בגלל כסף? סלחו לי, אבל מטומטמים אין הרבה בעם היהודי היושב בציון. ברור הרי כי כניסה של עיתונאים רבים, שרובם, כך נראה מגיעים מדעה מסוימת, החלו להטריד מישהו. ועכשיו קם לו ח"כ ביטן, שמוביל, כאילו בשם עצמו מתקפת נגד על התאגיד הזה. ואת מי בעצם הוא תוקף? את ארדן, מספר 1 ברשימה שלו.

כל זאת מבלי להזכיר את חשיבות השידור הציבורי, ההתניה הבעייתית בחתימה הקואליציונית על אי-הטלת וטו בנושאי תקשורת, כפירה בעבודה שבוצעה במשרד האוצר, בראשותו עומד אחד, משה כחלון, ליכודניק. זאת מבלי להזכיר את ריכוז התיקים המוגזם בידיו של איש אחד, וכל הבעיות ששמות שאלה על הדמוקרטיה של ממשלתנו. הבור הזה, להבנתי יהיה בור אחד יותר מידי.

ולמה?

כי מדובר בתעתוע מוזר, בדיוק בשעה שראשי הקואליציה והאופוזיציה "מחממים מנועים": בנט פועל בנחישות להעצים את הישגיו והישגי שקד, ומרחיב את פנייתו למתפקדים, כחלון מנסה למצב את עצמו כאביר הרפורמות, ליברמן ("מילה זו מילה") מתניע אג'נדה משלו סביב עזה, ומעבר לכל אלו, לפיד שצבר מומנטום בסקרים, ובוז'י שניטרל את הפריימריז.

כל המערכת עסוקה, למעשה, בהעצמת ההישגים שלה, ועכשיו נכנס משהו למשוואה. משהו שנותן לכל אחד אפשרות להעצים את עצמו. זוהי הזדמנות. אבל הסיפור האמיתי הוא בליכוד פנימה: כיצד ירגיש ארדן אם ייקבר התאגיד? האם הוא יבלע את הצפרדע הזו אחרי ה"זובור" שקיבל עם הקמת הממשלה? האם רגב תחייה עם גוף שידור שהיא לא "שולטת בו"? האם ביטן יוותר על הגבעה הזו שבנה לעצמו?

ועוד לא אמרנו מילה על פרשיית אורן חזן, שהעיניים משתפשפות כל בוקר מחדש על כך שהוא חבר כנסת מטעם הליכוד. גרוע מכך, שהוא אדם שניהל את "סדום ועמורה", ואחרי שנחשפנו לכך לא שמענו אמירה אחת ערכית מצד מובילי המחנה הלאומי?

האם כך ה"ספינה" צריכה להתנהל?

לסיכום, ההתנהלות הפנימית מובילה לכך שה"מלפפונים" מכים יותר מידי את ה"גנן". היסטורית, ממשלות ליכוד נוטות להתערער במצב כזה: מלחמות כוח פנימיות על נושאים שוליים, איתגור המנהיג והעמדתו במצבים מביכים, ויצירת תחושה קשה בקרב קבוצות בחברה, שמא היא באמת מנוהלת על-ידי חבורת בריונים.

נכון, התאגיד בפני עצמו הוא עניין שולי. טפל. עוד גוף תקשורת שיזכה כך או אחרת למספר חד-ספרתי של אחוזי רייטינג. אבל כשמחברים את זה ל"בורות" האחרים, יש מצב שזהו בור אחד עמוק מידי. זה הבור שבעקבותיו הגלגלים יוצאים מאיזון, ומשם הדרך ל"גראז'" הופכת לחיונית וברת-תוקף.

About The Author

רונן הינו אלוף-משנה במילואים, בוגר תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במדעי-המדינה, הכולל מחקר אודות שירות המילואים בישראל. כיום רונן הינו חוקר ומרצה בתחום הביטחון הלאומי. תחום המחקר הנוכחי של רונן עוסק בהשפעת שירות החובה בצה"ל על התפיסה החברתית-תרבותית של הפרט. בנוסף, רונן מרצה ומוביל סדנאות העוסקות בשיפור איכות ההוראה במערכת החינוך.

Related Posts

Leave a Reply

Your email address will not be published.