לא, אין זה מאמר שעוסק בנוסטלגיה של פעם, עת עמדנו בטרמפיאדות והמתנו לאיסוף – הטראפיאדות קצת מסוכנות היום, וגם תשתית התחבורה יותר מסודרת…

ה-"טראמפיאדות" אליהן מאמר זה מכוון הינם אותם אלו הנושאים עיניהם ל-20 בינואר, שעה שברק אובמה יעביר את "המפתחות" לדונלד טראמפ, שלאחרונה, כך נדמה, הפך מושא להערצה ולציפייה בקרב חוגים רבים במחנה הלאומי. ו…כן רבותי, תיתכנה הזדמנויות ולצדן לא מעט סיכונים. נדמה לי שלאחרונה אנו מצפים ב-"חיכוך ידיים" וב-"רטיבות עיניים" לממשל הבא, שייתכן ועמו תבוא הבשורה.

ציפייה זו שהגיחה במהלך הקמפיין לנשיאות בארצות-ברית, התעצמה מאוד בימים האחרונים נוכח האירוע הביזארי במועצת הביטחון של האו"ם, ובדגש על החלטתו של אובמה להימנע ולא להטיל וטו. הגם שהמשמעות היא דקלרטיבית, עדיין לא ניתן להימנע מהמבוכה הכמעט חסרת תקדים. אהיה אמוציונאלי ואומר שלרגע חשנו כולנו כאילו מנהל בית-הספר בא והפליק לנו… לא נעים!

אולם מי שהופתע מכך – שיבדוק את עצמו.

מזה יותר משנתיים ראש-הממשלה, נתניהו, הינו לעומתי בגלוי מול אובמה, ומבחינתו בצדק. מערכת היחסים בין שני אלו הגיעה לתהומות. אמנם ראינו התעדנות מסוימת במהלך קמפיין הנשיאות, אך כעת ברור שמרגע שהילרי יצאה מהמשוואה אובמה חיפש הזדמנות "לעקוץ", והנה היא באה, לא נעים… אך לא בטוח שנורא.

אל הנשיא טראמפ, אם-כן, אנו מצפים בערגה – ממנו נקבל חזרה יחס של בני-ברית, הוא יעביר את השגרירות לירושלים, הוא ייפגש עם נתניהו, ויהיו חיבוקים, זה בטוח. יהיה הרבה יותר חם… הרבה יותר… האמנם???

ובכן, לא בטוח. טראמפ לא הגיע לנשיאות סתם כי בא לו, טראמפ הוא איש עסקים, הוא אדם תועלתני ששואל את עצמו כל בוקר "מה אני מרוויח מזה?", אדם שכאשר הוא מזהה חוסר אפקטיביות הוא מיד מודיע "אתה מפוטר". מי שמבין ממה בנוי טראמפ חייב להגיע למסקנה ברורה – איתו אין משחקים. זה טוב וחשוב, אבל לא כל-כך נוח למי שאוהב ואף מתמחה במשחקים.

 

 

מדיניות ישראל מתנהלת בנושא ההתישבות ביש"ע כ-"משחק בין הטיפות" מזה שנים רבות – בין גורמי הכוח ביו"ש, בתוך הממשלה פנימה, בין הממשלה ובג"ץ ובינה לבין הציבור, ומעבר לכל אלו, מתנהל משחק מתמשך בין ממשלת-ישראל והקהילה הבין-לאומית. כל עוד המצב הוא כאוטי, קרי חוסר תיאום בין המעצמות ודקלרציות שנזרקות לאוויר ממטה האו"ם – עבורנו זה נהדר – הכלבים נובחים, והשיירה עוברת. האם בעידן טראמפ זה יהיה המצב?

לא בדיוק.

מן הידועות הוא שטראמפ ופוטין מנגנים באותו טון. יש בין שני אלו זהות טעמים ברורה – הם באו לעשות עסקים: האחד מחובר לאוליגרכים, השני הוא בעצמו אוליגרך, ועם כל המשמעויות הכרוכות בכך – כסף, כבוד, הערצה, נשים, שנאה ל-"חריגים", לא מעט גזענות וכיוצא באלו. וכששני אלו יתחברו, וזה יקרה, אל חשש, כאן רבותיי נגמרו המשחקים.

ואם עסקינן במזרח התיכון – איפה יתחברו האינטרסים של פוטין וטראמפ?

ניתן להניח ששני אלו יקבעו שיש לסיים את הברדק – בסוריה, וגם כאן. ההסדר שממנו רבים מאיתנו חששו עשוי לבוא ב-"בום", קרי מלמעלה, מבלי שישאלו אותנו. ההשלכות הן ברורות, ומשחקים כאמור לא יהיו… הגן עומד להסגר.

אז מה כן יהיה?

ניתוח מהיר של התנהלות נתניהו מסגירה עובדה אחת – הוא רוצה להיות ראש-הממשלה, הוא כאן כדי להישאר. כך הוא הצהיר. הוא הצהיר גם שמה שהוא רוצה – הוא משיג…

כשיישמע הגונג, קרי המעצמות תכפנה נסיגות וויתורים, נתניהו יידרש להחליט – סירוב וסיכון ההגמוניה שלו, או בעיטה ימינה וחיבוק שמאלה.

מה לדעתכם יקרה?

נסיים בפסוק המוכר: "שמור אותי מאוהביי", או בקיצור, היזהרו מטראמפיאדיות…

About The Author

רונן הינו אלוף-משנה במילואים, בוגר תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במדעי-המדינה, הכולל מחקר אודות שירות המילואים בישראל. כיום רונן הינו חוקר ומרצה בתחום הביטחון הלאומי. תחום המחקר הנוכחי של רונן עוסק בהשפעת שירות החובה בצה"ל על התפיסה החברתית-תרבותית של הפרט. בנוסף, רונן מרצה ומוביל סדנאות העוסקות בשיפור איכות ההוראה במערכת החינוך.

Related Posts

Leave a Reply

Your email address will not be published.