להתבונן באירופה ולא להאמין… דווקא כן, להאמין!

מי שחשב שגל הליברליזם שפשט על אירופה בעשורים האחרונים ישרוד את המילניום השלישי כנראה התבדה. הסיבות לכך הן רבות ומגוונות, אך ביסודן אמת אחת, יש יגידו אמת אכזרית, יש יגידו אמת של טבע: בני-אדם מרגישים מוגנים יותר בקרב ה"שבט" שלהם. כך היה, וכך כנראה גם יהיה.

בשנתיים האחרונות גל ההגירה מעירק וסוריה חיזק את הקונפליקטים באירופה, שמאז שנות ה-70 נדמה היה שהולכת ומתחברת למדינת-על, עת הגבולות הוסרו וחופש התנועה הפך להיות ערך עליון במסגרת הליברליזם שהלך והתעצם.

אולם מהי?

כנראה שייצרו הטבעי של האדם, לא משנה כמה ינסו לכלוא אותו בתוך חומות של נורמות, חוקים, ואמנות, היצר הזה ינצח. הפחד מהזר לצד מרחב הנוחות השבטי איננו תופעה רעה. זהו בסך הכל דבר טבעי, בטח במצב שחלק מה"זרים" מגיעים אלייך לשבט, ומנסים לכפות  שינויים תרבותיים שאינך מורגל, אינך רוצה, וגם טבעי של תטמיע.

אשתקד נכחתי בהרצאה של נציג האיחוד האירופי, שהסביר באופן רגוע ומאופק, ש"אין לחשוש מהתחזקותן של מפלגות הימין באירופה", וש-"מארי לה-פן היא בסך הכל דמות פרובוקטיבית חסרת יכולת אמיתית, בדיוק כמו עמיתיה בהולנד, בגרמניה, ובמדינות נוספות". "הליברליזם", כך טען אותו נציג, "הוא כבר עובדה מוגמרת באירופה, אותה כבר לא ניתן לשנות".

ועם זאת, אין לדעת מה יובילו הבחירות הקרובות בצרפת, גרמניה והולנד, ועל הסקרים, כך למדנו, לא כדאי לבנות. הצעתי היא לנסות ולהתבונן כאילו מהחלל החיצון, על התופעות שפוקדות אותנו בשנתיים האחרונות, ולנסות להשליך על הבאות.

והנה זה מדבר וזה בא, ואנו שומעים על עוד ועוד תופעות שפוטנציאל ההשפעה שלהן הוא עצום. קחו לדוגמה את האירוע מהשבוע האחרון בין הולנד ובין תורכיה – האם ההולנדים קמו כנגד ארדואן, או כנגד הלאומיות התורכית? הרי ברור שארדואן נתפס כדמות מאיימת, אולם מה באמת עורר את ממשלות גרמניה והולנד נגדו, אם לא הפחד מהזר? האם אין מדובר כאן ב"פוסל במומו פוסל"?

 

דוגמה נוספת היא חזרתה של שבדיה למתכונת גיוס החובה לצבא, על רקע הצרכים הביטחוניים המתעצמים באגן הבלטי אל מול התעוררות ה"דב הרוסי", שעה שהחזקת צבא מקצועי הוא יקר, ואחוז המתנדבים הולך וקטן. לאיזה כיוון, להערכתכם, הולכת שבדיה? כשהצבא חוזר להיות "צבא העם" (אגב, בדומה לעוד מספר מדינות בלטיות), אפשר לחלום על ליברליזם – עניינית הלאומיות מתעוררת. למעשה היא כבר התעוררה.

להזכירכם, היה זה פינסקר, איש "חיבת ציון", שבאמצע המאה ה-19 בעת "אביב העמים", הסביר כי הליברליות היא זו שיצרה את הלאומיות. ז'בוטינסקי הרחיב וטען, כי הלאומיות היא האינדיווידואליזם של הקולקטיב. גם מבלי להיכנס לסיפור הביצה והתרנגולת הזה, ניתן להבין שכאשר מושכים את העם לכיוון אחד ספציפי המנוגד לטבע שלו, מקבלים תוך תקופה לא ארוכה "ריבאונד" בתצורת ריאקציה של חזרה אל המקור. רק שלעיתים אותו "ריבאונד" הוא חזק ומטלטל.

כך גם באירופה. לא לעוד הרבה זמן נראה את ה"אידיליה" הליברלית, שעניינית נמצאת בתהליך פירוק כבר זמן מה, ולא רק מהמניעים הלאומיים, אלא גם ממניעים ביטחוניים, כלכליים ופוליטיים. עמים רוצים לשמר את הזהות שלהם, והם חוזרים ומסמנים באופן חד וברור את הגבולות המהווים לפני הכל תנאי גאו-פוליטי להשתייכות לשבט, בעל היסטוריה, תרבות וערכים.

כדאי להפנים: לאומיות היא תנאי לליברליות, ולא ניתן לדבר על שוויון זכויות ועל נאורות ללא גבולות המגנים פיזית ורעיונית על ה"שבט". הלאומיות והליברליות הן הפכים משלימים, וכאשר מעמידים אותן בקונפליקט, זו מול זו במקום זו משולבת בזו, בסופה של תקופה האמת הטבעית מנצחת, לעיתים הניצחון הזה כרוך במאבק דמים.

הבעיה מתהווה כשיש כוחות המנסים בכל דרך לכלוא את היצר הזה, ואז הריאקציה מולידה כוחות חזקים ואכזריים יותר שינסו לשחררו מחדש, אפילו ירכבו עליו בדרך להגמוניה שלטונית- ארדואן ופוטין הם רק דוגמה לסיפור הזה.

נקווה רק שבאירופה "הליברלית" יתאפשר לעמים לקבוע מה הם רוצים ולא ינסו בדרכים "עקלקלות", כאילו משפטיות, לשמר את הלא-טבעי מפני הטבעי. תהליך מהסוג הזה יהפוך את הלאומיות ללאומנות. לא תהיה זו תוספת סמנטית של "נ" למילה, אלא "נ" אחד גדול לאירופה כולה.

 

 

 

 

About The Author

רונן הינו אלוף-משנה במילואים, בוגר תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במדעי-המדינה, הכולל מחקר אודות שירות המילואים בישראל. כיום רונן הינו חוקר ומרצה בתחום הביטחון הלאומי. תחום המחקר הנוכחי של רונן עוסק בהשפעת שירות החובה בצה"ל על התפיסה החברתית-תרבותית של הפרט. בנוסף, רונן מרצה ומוביל סדנאות העוסקות בשיפור איכות ההוראה במערכת החינוך.

Related Posts

Leave a Reply

Your email address will not be published.