לפני כמה שנים, בהרצאת הסיום של קורס באוניברסיטה העברית על "ערכים בחברה הישראלית", המרצה הטיל ספק בלכידות הערכים המקודמים על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו ומפלגת הליכוד. המרצה הסביר כי מצד אחד נתניהו קשור מאוד לערכים לאומיים, שהם ערכים קולקטיביים. מצד שני, הוא גם קפיטליסט שמאמין בחופש כלכלי, דבר הקשור להשקפה אינדיבידואליסטית.

המרצה טען שהפרדוקס לא פתיר, ולכן נתניהו מקדם מדינויות שהיא חסרת לכידות וכיוון. זה היה מסר הסיום של הקורס שלו. משום מה, לא היה זמן לשאלות.

העובדות מוכיחות כי לאומיות וליברליזם יכולים להתקיים יחדיו בשלום. ההיסטוריה מראה לנו שדווקא המקומות בהם כלכלות ליברליות פרחו היו מקומות עם תחושת לאומיות חזקה.

במאמר זה ברצוני לטעון כי במקרה של לאומיות יהודית, הקפיטליזם אינו רק מסתדר עם השקפת עולם ציונית חזקה, אלא הוא האידיאולוגיה הכלכלית המתאימה ביותר.

ציונות היא חירות

יהודים השתקקו לחזור לארץ ישראל כמעט 2,000 שנים. עם זאת, השתקקותם אף פעם לא הביאה לפעולה פוליטית ממשית.

מה גרם לציונות בסוף המאה ה-19 להפוך לתנועה פוליטית מוצלחת? עם תחילת תקופת השכלה וכן ההתפתחות הליברליזם, רעיון חירויות הפרט יצא לאור: כל איש צריך לשלוט על חייו בהתאם לרצונו ובכך לקבל את החירות שלו.

עם התפתחות מחשבה ליברלית זו החלה גם תקופת תנועת ההשכלה היהודית, בה היהודים ניסו להשיג חירויות אישיות כמו שאר האנשים. עם זאת, מהר מאוד התברר כי על מנת לקבל זכויות אלה עליהם להקריב את יהדותם. ניסיונות למציאת פשרה הועלו, כדוגמת, "תהיה יהודי בביתך ואדם בצאתך".

עם זאת, כולם נכשלו, משום שהיהדות אינה כמו הנצרות, אותה ניתן לרתק לבית – היהדות נוגעת בכל ההיבטים בחיי הפרט – כולל זהות לאומית, היסטורית ותרבותית. זה כמעט בלתי אפשרי להיות יהודי באופן מלא תוך שמירה על יהדותך "מבפנים", ויהודים רבים לא היו מוכנים להקריב את דתם.

לכן אותם יהודים, אשר עכשיו צמאים לחופש, המשיכו לחפש דרכים אחרות. כמה אף שקלו להתבולל בצורה מוחלטת. אך עם זאת, הציונות הפכה במהירות לאחת מהאלטרנטיבות לקבלת החירות.

אם יהודים לא הצליחו לקבל את חירותם באירופה, אולי זה אומר שהגיע זמנם לחזור למולדת ההיסטורית שלהם ולקבל חירות שם? בספרו מדינת היהודים, בנימין זאב הרצל  מתאר את החזון הראשוני של הציונות. במילים פשוטות: " ואולי יבוא ויפיץ אותו הדור הצעיר, דור צעירי בני עמנו, אשר דרכם נסתרה ומלאה חתחתים, ואשר יוכלו לקוות, כי בארצם החדשה יזרח להם שמש צדקה להשיב להם כבודם וגאונם, אשרם וחפשם גם יחד״.

חירות היתה הדלק שדחף את הציונות קדימה. בעקבות כשלון היהודים בקבלת חירויות באירופה, הציונות נהפכה לתנועה של חופש לעם היהודי.

נכדו של הרצל, סטפן נורמן, תאר את ההצלחה של תנועה זו בצורה נהדרת לאחר שבקר במה שנקרא אז פלסטינה: "לא תאמין למראה הנוער היהודי בפלשתינה… החירות ניכרה בהם".

קפיטליזם הוא חירות

שלא במפתיע, הקפיטליזם המודרני היה גם תוצר של תנועת ההשכלה.

אדם סמית, אב הקפיטליזם המודרני, היה דמות חשובה במה שנקרא תקופת ההשכלה הסקוטית.

נתעלם לרגע מההצדקות הכלכליות לשווקים חופשיים. ההצדקה המוסרית היא פשוטה למדי: הקפיטליסטים מאמינים בממשלות קטנות יותר משום שהם מאמינים בחופש. חופש עומד בניגוד לאילוצים ומגבלות. ככל שהממשלה גדלה, כך גדלים האילוצים. יותר תקנות משמעותן יותר מגבלות. ולכן, ממשלה קטנה מובילה ליותר חופש עבור האנשים המתגוררים באותה מדינה.

רוב הקפיטליסטים מסכימים כי התערבות ממשלתית חלקית הינה הכרחית כדי שהחברה תתפקד. עם זאת, מה שמבדיל קפיטליסטים מאנשים אחרים הוא הערך שהם מייחסים לחופש, בניגוד לאותם ערכים אחרים שניתן לקדם באמצעות התערבות ממשלתית.

למעשה, החירות מספיק חשובה להם שהם מוכנים לא להתערב בחיים של אחרים, גם אם הם משוכנעים שאלו אינם עושים את הדבר הנכון. כמו שפרידריך האייק, חתן פרס נובל בתחום הכלכלה, אמר: "אמונתנו בחירות לא נשענת על התוצאות הנראות לעין במקרה ספציפי. חירות שתינתן רק כאשר ידוע מראש שהשפעותיה מועילות אינה באמת חירויות".

גם מילטון פרידמן, חתן פרס נובל בתחום הכלכלה ואחד מהדוברים המוכשרים ביותר בעד הקפיטליזם, הסביר זאת בצורה ברורה: "המקור העיקרי להתנגדות לכלכלה חופשית הוא דווקא… שזה נותן לאנשים מה שהם רוצים במקום מה שקבוצה מסוימת תחליט בשבילהם. חוסר האמונה בחירות עצמה היא הבסיס של רוב הטיעונים נגד השוק החופש "

קפיטליזם, במילים אחרות, הוא התנועה לחירות הפרט.

אנשים כמהים לחירות 

אקדמאים לעתים קרובות עוסקים בניתוחים עמוקים ומרשימים בהם הם ממיינים מגמות שונות על פי מושגים מתוחכמים כגון "אינדיבידואליזם" ו "קולקטיביזם". לאחר שלמדו מושגים אלה לעומק וניתחו את החברה במסגרת זו, קשה להם לנתק את עצמם מדרך מחשבה זו ולראות כי לאנשים אחרים אין את אותה נקודת המבט על העולם, אלא הם בעלי נקודת מבט של ׳שכל ישר׳.

לכן, כאשר המפלגה השולטת בישראל, הליכוד, מדברת גם על ערכים לאומיים ציונים וגם על ערכים קפיטליסטיים, הם רואים זאת כסתירה שאינה ניתנת לפתירה. הם אינם מסוגלים להסתכל על הערכים שמאחורי מושגים אלה.

למעשה, האמת פשוטה מאוד. אנשים אוהבים חירות. אנשים רוצים חירות.

ישראלים, ביניהם חברי הליכוד, גם רוצים חירות. הם רוצים חירות גם לעמם וגם לעצמם.

לכן, יש להם אמונה חזקה בלאומיות יהודית ובציונות, התנועה הלאומית לחירותו של העם היהודי. ולכן הם גם מאמינים בכוחם של השווקים חופשיים והקפיטליזם להביא חופש כלכלי אליהם כפרט.

זו לא סתירה. נהפוכו: אם אחד מערכי הליבה של הציונות הוא חופש ליהודים, אז הדבר הציוני ביותר שניתן לעשות הוא עידוד כלכלת שוק חופשי במדינה היהודית, כך שלאזרחיה תהיה כמות מרבית של חופש! אכן, אחת מתנועות אלה קולקטיבית ומביאה חופש לאומה. השניה אינדיבידואליסטית ומביאה חופש לפרט.

בהחלט, לעיתים, בנושאים מאוד ספציפיים יש מתח בין שתי קבוצות של ערכים.

עם זאת, המכנה המשותף הינו חזק יותר מכל דבר שמבדיל ביניהם. המכנה המשותף הזה בא לידי ביטוי בהמנון המדינה: "עוד לא אבדה תקוותנו, התקוה בת שנות 2,000, להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים".

Leave a Reply

Your email address will not be published.